תושב גרמניה עתר לביטול חוב ארנונה של יותר מ-200 אלף שקל בטענה שהעירייה מעולם לא עדכנה אותו על חוב שהיה שייך בכלל לבית קפה שהשקיע בו. בית המשפט קבע לפני כשבועיים שהעירייה לא הוכיחה שהאיש נחשב ל"מחזיק" בזמנו, והורה על הפסקת הליכי הגבייה.
תארו לכם מצב בו ביום בהיר אחד נודע לכם שאתם חייבים לרשות ציבורית כמה מאות אלפי שקלים. אין ספק שמדובר בסיטואציה לא נעימה בלשון המעטה, ויש שיאמרו מקוממת.
אז דבר ראשון כדאי לדעת שאם אתם לא מבינים על מה ולמה קיבלתם דרישת תשלום – אתם לא חייבים להיכנע לה מבלי לבדוק את מהות החוב. עתירה שהוכרעה לאחרונה בבית המשפט המחוזי לתל אביב אף חשפה כי במידה שהצדק בידכם, ישנו סיכוי שלא תיאלצו לשלם לרשות דבר.
לייעוץ בתחום:
עורך דין מיסוי עירוני
זהו סיפורו של ישראלי שהיגר לגרמניה לפני למעלה מ-20 שנה, והחליט להשקיע בשנת 1999 בעסק ישראלי. האיש חבר לשני שותפים והשלושה הקימו את חברת "ירקון ספורט-בר", שהפעילה בית קפה ברחוב הירקון בתל אביב.
עקב מעילה כספית שביצע אחד השותפים, החברה קרסה תוך כשנתיים והמשקיע מגרמניה נאלץ לכסות בעצמו כמה מחובות החברה.
אלא שבשנת 2009 הודיע לו אחיו כי עיריית תל אביב החלה בהליכים למימוש דירה שירשו עקב חוב ארנונה בסך 236,000 שקל שרובץ על בית הקפה.
לאחר שניסיונותיו להסביר לעירייה שלא החזיק בנכס באופן אישי לא התקבלו, הוא הגיש עתירה לביטול הליכי הגבייה.
העותר טען שמדובר בחוב השייך לחברה ולא לו באופן אישי, וכי הוא לא ביצע אף עבירה המצדיקה לחייב אותו במקום את החברה. עוד הוא טען שהוא לא היה מעורב בניהול המקום ומעולם לא הודיע לעירייה שהוא מחזיק בו.
בנוסף, העותר התלונן על כך שהעירייה לא פנתה אליו בנושא במשך שנים והוא כלל לא היה מודע לחוב. לו הייתה מעדכנת אותו בזמן, החוב לא היה תופח למאות אלפי שקלים.
העירייה לא התרשמה מטיעוניו, וטענה כי שלחה הודעות רבות לכתובת המגורים הרשומה של העותר בארץ וכן לאחיו, שבוודאי יידע אותו לגבי עניין כה מהותי.
כמו כן, העירייה הפנתה לכך שהעותר חתם בזמנו על הסכם השכירות של הנכס – מה שסביר להניח לא היה עושה אם לא היה "מחזיק".
חוסר נחת מהתנהלות העירייה
השופטת גיליה רביד האמינה לעותר על כך שלא ידע על החוב במשך שנים, וציינה שהתנהלות העירייה בעניין יוצרת "חוסר נחת".
כך למשל, העירייה לא הוכיחה שהעותר ידע על החוב לפני שנת 2009. המכתבים ששלחה נשלחו לכתובת לא נכונה והיא אף קיבלה אחת מהם בחזרה בהיעדר נמען.
בנוסף, השופטת קבעה כי חתימתו של התובע כבעל מניות על הסכם השכירות אינה מעידה על כך שהחזיק בנכס באופן אישי.
בהתחשב בכך שחשבון הארנונה נשא את שם החברה בלבד, השופטת הגיעה למסקנה שהרישום על שמו של העותר לצורכי ארנונה נעשה בטעות ואינו מחייב.
משכך, השופטת קבעה שהעיירה נכשלה להוכיח שהעותר היה "מחזיק" בנכס, וקיבלה את העתירה. בהתאם, השופטת הורתה על ביטול הליכי הגבייה, וחייבה את העירייה בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ העותר: עו"ד נאור יאיר ממן, עו"ד עמית גנס
- ב"כ המשיבה: עו"ד דוד ששון, עו"ד עידן אדרי
* עורך דין פנחס קובן ממשרד גרייף את קובן עוסק במיסוי עירוני
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין