בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע שהאישה לא הוכיחה שטרם מותו של המנוח היא הייתה עדיין זוגתו, אלא להיפך, מרגע שנודע לה שלקה בסרטן – היא גירשה אותו מהבית והתרחקה ממנו.
מערכת היחסים בין בני הזוג החלה ב-1978 והייתה בגדר "פרק ב'" עבור שניהם. השניים לא נישאו משום שהאישה הייתה גרושה והגבר היה כהן. בשלב מסוים הם עברו לגור יחד בדירה בתל אביב.
זקוקים לייעוץ בנושא זכויות מעבודה?
פנו ל - עורך דין עבודה
ב-2008 חלה האיש בסרטן ולאחר טיפולים כימותרפיים נפטר ב-2009. זמן מה לאחר מותו תבעה האישה קצבת שארים מקרן הפנסיה "עמיתים". לטענתה, היא זכאית לכך מכוח העובדה שהייתה הידועה בציבור של המנוח עד יום מותו.
לטענת עמיתים התובעת נטשה את המנוח כשהתגלה לה דבר מחלתו. לאחר שזנחה אותו הוא עבר לגור אצל הבת שלו. כחלק מהראיות לזניחה, טענה עמיתים, שהתובעת לא ליוותה את המנוח לטיפולים וכמעט לא ביקרה אותו.
התובעת טענה מנגד, כי לאחר שחלה, המנוח עבר לגור אצל בתו משום שלה לא היה רישיון והוא היה צריך שמישהו יסיע אותו לטיפולים. היא הכחישה שנטשה אותו וטענה כי מעולם לא נפרדו, וגם לאחר שעבר לבתו הם המשיכו לבלות יחד ונפגשו בכל ערב שבת בביתה של בתו.
לסיכול טענות התובעת, הציגה עמיתים תצהיר שערך המנוח לפני פטירתו בפני עורכת דין, מחשש שהתובעת תנסה להתנכל למשפחתו.
בתצהיר הוא העיד שהקשר עם התובעת היה טעות, אך הוא המשיך בו כיוון שהיה זקוק לחום ואהבה לאחר גירושיו מאשתו. כשחלה, התובעת סירבה לחלוטין לטפל בו, צעקה עליו ולא הסכימה לתת לו תרופות. השיא היה כשגירשה אותו מהבית. למזלו, הצהיר המנוח, בתו היתה לצידו וטיפלה בו.
נטשה על ערש דווי
השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ קבעה שהתובעת לא זכאית לקצבת השארים כיוון שלא הוכיחה שבתקופה שלפני פטירת המנוח עוד היתה הידועה בציבור שלו. לא רק שהתובעת לא הוכיחה חיים משותפים אלא אף להיפך, "התובעת נטשה את המנוח עם גילוי מחלתו וכמעט שלא התעניינה בו", כתבה השופטת בפסק הדין.
הנתונים, המסמכים והעדויות שהובאו לפניה הובילו את השופטת למסקנה שהתובעת גירשה את המנוח מביתם, סירבה לטפל בו, בקושי ביקרה אותו וגם לא התקשרה לשאול לשלומו אף כשהיה על ערש דווי.
השופטת קבעה כי התובעת היא שבחרה לנתק את גורלה מגורלו של בן זוגה עם גילוי המחלה. התנהגותה במהלך מחלתו ועד פטירתו מעידה שלא היה ביניהם כל קשר אינטימי, רגשי או משפחתי. אמנם התובעת הוכיחה שהמנוח שילם את הוצאות הבית, אך שיתוף כלכלי לא מספיק להוכחת קשר של ידועים בציבור.
בהתחשב במהות התביעה, העוסקת בזכויות סוציאליות, החליטה השופטת שלא לחייב את התובעת בהוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד תמי ברוך
- ב"כ הנתבעת עו"ד שלי שושן
* עו"ד טל נוי עוסק בדיני עבודה וביטוח לאומי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין