עורכת דין שגילתה שבעלה בוגד בה, הטרידה את המאהבת ותלתה ברחוב מודעות המציגות אותה כבוגדת ומפרקת משפחות סדרתית. תביעה שהמאהבת הגישה נגדה על סך 150,000 שקל בגין לשון הרע, התקבלה בחלקה.
עורכת הדין גילתה ביולי 2009 כי בעלה מנהל רומן עם מאהבת מזה 6 שנים.
האישה הנסערת החלה לשלוח למאהבת הודעות מאיימות ומטרידות בדואר אלקטרוני, ופנתה גם להוריה. לדברי המאהבת, היא לא בחלה באמצעים ופנתה גם למעסיק שלה, ואף תלתה מודעות המזהירות את כל "בנות ישראל" מפניה.
לייעוץ בתביעות לשון הרע:
פנה ל-עו"ד לשון הרע
ביולי 2011 המאהבת הגישה לבימ"ש השלום בראשל"צ תביעת לשון הרע נגד האישה.
בתביעתה טענה, כי היא פוטרה בעקבות פניות האישה למעסיק שלה. התובעת הוסיפה, כי בינואר 2010 הנתבעת תלתה ברחוב שבו גרים הוריה מודעות הכוללות המציגות אותה כ"הורסת משפחות" שמפתה ומקיימת יחסים עם גברים נשואים, בציון שמה המלא וכתובתה.
לאחר שאביה נפטר, טענה התובעת, הנתבעת הגיעה לביתה בזמן השבעה והחלה לקלל אותה בנוכחות נשים שבאו לנחם את המשפחה, ולצעוק שהיא "זונה" ששוכבת עם גברים.
התובעת העמידה את תביעתה על סך 150,000 שקל לפיצוי בגין לשון הרע, ובגין פיטוריה מעבודתה.
הנתבעת טענה, שהתובעת בעצמה מספרת לכולם שהיא מנהלת רומן עם בעלה, וכי התביעה, שהוגשה רק שנתיים לאחר האירועים, מונעת משיקולי נקמנות בלבד. היא הכחישה כי תלתה את המודעות, והוסיפה כי כלל לא ידעה על פטירת אביה של התובעת. עוד הוסיפה, כי הודעות הדואר האלקטרוני אינן פרסום לשון הרע, וכי התובעת לא הוכיחה כל קשר בינן לבין פיטוריה.
לטענת הנתבעת, גם אם הפרסומים המיוחסים לה הם לשון הרע, הם מוגנים על פי החוק משום שהם אמת ויש עניין ציבורי בפרסומם. אם נעשו פרסומי לשון הרע, טענה, הם נעשו בתום לב ולטובת האנשים שאליהם הופנו.
לשיטת הנתבעת המשפט הישראלי אינו עוסק במערכות יחסים של בגידה, ובקביעת הפיצוי יש להתחשב גם בהתנהגות התובעת, ובכך שדבריה נאמרו בשעת כעס על הבגידה.
בעבר, התובעת הגישה נגד הנתבעת גם קובלנה לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. בשל כך, חברותה בלשכה הושעתה ל-20 חודשים, והיא חויבה בפיצוי של 5,000 שקל לתובעת.
תכננה את המעשים
השופטת ליאת הר ציון ציינה, כי הנתבעת כבר הודתה בעבר בפני בית המשפט - במסגרת הליך אחר – שתלתה את השלטים. לכן, קבעה השופטת, הוכח שהנתבעת תלתה את המודעות והיא מנועה מלטעון כעת שלא תלתה אותם.
השופטת שוכנעה שהמודעות נועדו להעליב את התובעת וקבעה, כי עצם תכנון המודעות, הכנתן והדבקתן מוכיחים שלא מדובר בפעולה שנעשתה בשעת כעס רגעית, וכי מדובר בפרסום לשון הרע שנעשה בחוסר תום לב. עוד הוסיפה השופטת, כי מלבד מערכת היחסים של התובעת עם בעלה של הנתבעת, האחרונה לא הוכיחה כי הפרטים שפרסמה הם אמת.
עם זאת, השופטת דחתה את יתר טענות התובעת וקבעה שהתובעת לא הוכיחה כי פיטוריה נבעו מהודעות שהתובעת שלחה למעסיקה, והוסיפה, כי יש להתחשב בכך שהנתבעת היתה שרויה במצוקה ובסערת רגשות נוכח גילוי הבגידה ואף כבר נענשה בעבר כשהורשעה במסגרת ההליך המשמעתי.
לפיכך, השופטת חייבה את עורכת הדין לשלם למאהבת פיצוי של 25,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
* עו"ד קרן מרץ עוסקת בדיני נזיקין ולשון הרע.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין