זמן מה לאחר שהזוג הטרי נפרד, הסכים הבעל לחזור לשלום בית, אך הציב לכך מספר תנאים, בהם כי תהיה לו שליטה בלעדית על החשבון המשותף. בית הדין הרבני קבע כי דרישותיו לא מוסריות, הורה על גירושים וחייב את הבעל לשלם לאישה את הכתובה.
שני צעירים שהכירו דרך אתר היכרויות התחתנו כשמונה חודשים לאחר מכן. חוסר הסכמה בנוגע למקום המגורים הזמני בו ישהו עד לשיפוץ הדירה שרכשו יחד הוביל את בני הזוג לסכסוך קשה: הבעל התעקש שהאישה תעזוב את עבודתה והם יגורו אצל הוריו, ואילו האישה רצתה להישאר בעבודה ולגור אצל הוריה.
שללו ממך זכויות?
עורך דין משפחה
כשבועיים לאחר החתונה כבר עלו דיבורים על גירושים, ובאותו שלב הודיעה אמו של הבעל כי במקרה כזה האישה תידרש להחזיר לה 150 אלף שקל שהעניקה לבני הזוג במתנה לצורך רכישת הדירה.
אמירה זו הסלימה את המצב והאישה סירבה להתגורר במקום שלטענתה היא זוכה בו ליחס עוין. הזמן חלף, והאישה עשתה ניסיונות רבים להתפייס עם בעלה, בין השאר פנתה לרב (שהבעל מיאן להיפגש עמו), ואף הגיעה בערב חג הפסח לבית הוריו, אולם אמו שילחה אותה לדרכה.
במאי 2014 הבעל הודיע לאישה כי הוא מוכן לחזור לשלום בית, אך תחת מספר תנאים: הראשון קבע שברגע שמי מהם ירצה להתגרש, השני מחויב לקבל זאת. השני – כי הבעלות בחשבון המשותף תעבור מיידית אליו, ולאישה לא תהיה אליו כל גישה. השלישי – כי הדירה המשותפת תימכר, ותמורתה תחולק ביניהם רק אחרי שהאישה תחזיר להוריו את הכספים שנתנו. הרביעי – כי תוותר על כתובתה.
האישה הסכימה לחזור לשלום בית אך ביקשה מבעלה לוותר על התנאים הנוראיים. מאחר שסירב, היא פנתה לבית הדין הרבני האזורי בנתניה וביקשה שאם לא יתאפשר שלום בית יורה על גירושים ועל תשלום הכתובה.
הבעל הודיע כי הוא עומד על התנאים שהציב ובנוסף תבע פירוק שיתוף בדירה שרכשו, בכפוף להחזר הכספים להוריו כאמור.
נישואין קצרים ועגומים
אב בית הדין, הרב שלמה שפירא קבע כי דרישותיו של הבעל אינן הגיוניות ואינן מוסריות, וכי הוא אשם בפירוק הנישואים.
"... הבעל למעשה רוצה להתגרש, ולכן מתנה השלום בית בחתימה על ההסכם שיעזור לו לעבור לשלב הבא של הגירושין מיד למחרת, באופן שדעתה של האשה לא תישמע, ובלי אפשרות לבחינת מצב של שלום בית אמיתי, וכך תצא האשה מנישואין קצרים ועגומים אלו כשבגדיה לגופה ומשוללת מכל זכויותיה, וברור שדבר זה לא יקרב שלום בית...", כתב הדיין בפסק הדין.
הרב ממש התרעם על התנאים המקפחים שבהסכם. כך, למשל, קבע, כי סילוק האישה מהחשבון המשותף מעיד על חוסר אמון משווע ועל רצון לקבל שליטה בלעדית על הרכוש.
"כל מעיין בהסכם יבין שהסכם זה הינו הסכם עושק ומקפח", פסק הדיין וקבע כי הגיעה העת להתגרש.
מכאן עבר הדיין לסוגיית הכתובה. נקבע כי אין עילה לשלול מהאישה את כתובתה, אך יש מקום להפחית מהסכום הנקוב בה – 555,555 שקל – שנכתב לסימן טוב, והכתובה הועמדה על 120 אלף שקל.
ככל הנוגע לפירוק השיתוף, דרישת הבעל להחזיר להוריו את כספי המתנה נדחתה, שכן הייתה זו "מתנה גמורה". על כן נפסק כי הדירה תימכר ותחולק בין הצדדים או לחילופין, הבעל ירכוש את חלקה של האישה.
* עורכת דין ומגשרת לירז בן שטרית-כץ עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין