7 ימים בשבוע, 13 שעות ביום, ללא חופשים או תשלום על שעות נוספות. אלה התנאים שבהם הועסקו עובדים מאריתריאה בחוות "אפק". בעלי החווה יפצו.
שני עובדים זרים מאריתריאה הועסקו כפועלים בחוות גידול החזירים באעבלין, ללא חוזה העסקה בכתב וללא שנוהל לגביהם פנקס שעות עבודה כנדרש בחוק. העובדים, שהתגוררו בחווה ועבדו בה כשנה וחצי ללא זכויות סוציאליות בסיסיות, הגישו תביעה כנגד מעסיקיהם לאחר שהחליטו לשים סוף לניצול והתפטרו.
לכתבות נוספות בנושא:
בתביעתם טענו העובדים, כי הועסקו בתנאים מחפירים ונשללו מהם זכויות סוציאליות רבות. לטענתם, הם נדרשו לעבוד 7 ימים בשבוע, 11-13 שעות ביום עם הפסקה אחת של חצי שעה בלבד, ללא ימי חופשה וללא הפרשות לפנסיה. כמו כן, לא שולם להם מלוא השכר עבור השעות הנוספות הרבות שנדרשו לעבוד.
לבסוף טענו, כי הם נאלצו לעזוב את עבודתם עקב הרעת תנאים, ולפיכך יש לחייב את מעסיקיהם גם בפיצויי פיטורים.
הנתבעים טענו, כי אף שלא ניהלו פנקסי עבודה, הם ערכו בזמן אמת רישומים מפורטים של ימי העבודה וההיעדרות של העובדים, לרבות שעות עבודה וימי מחלה, אלא שאין בידיהם את הרישומים המוכיחים זאת. עוד טענו, כי כל העובדים בחווה הועסקו במתכונת של 6 ימי עבודה בשבוע, וקיבלו יום מנוחה שבועי כמתחייב בחוק.
בנוסף טענו הנתבעים, כי העובדים התפטרו ללא הודעה מוקדמת, ויש לחייבם לשלם להם את דמי ההודעה המוקדמת.
תלושי השכר - פיקציה
השופט אסף הראל קיבל את גרסת התובעים וקבע כי הם הועסקו בתנאים-לא-תנאים. כך למשל, העובדים, שהתגוררו בחווה, עבדו שבעה ימים בשבוע, קיבלו בפועל רק יום חופש אחד אחת לשלושה חודשים, או יומיים חופש אחת לארבעה חודשים, וזאת לצורך סידורי הוויזה שלהם. השופט הוסיף וקבע כי העובדים אכן הועסקו בשעות נוספות רבות ללא תשלום השכר המגיע להם.
עוד קבע השופט, כי משלא הוצג פנקס שעות עבודה, הנתבעים לא הוכיחו כי הנתונים שמופיעים בתלושי השכר שהוצגו בפניו משקפים את מתכונת עבודתם האמיתית של התובעים ואינם פיקציה.
השופט ערך חישוב מפורט של הפרשי השכר המגיעים לתובעים בגין השעות הנוספות שביצעו, בתוספת הפרשות לקרן הפנסיה הכוללות רכיב של פיצויי פיטורין, דמי הבראה, ימי חופשה, והוצאות משפט, וחייב את הנתבעים לשלם לתובעים בסך הכל כ- 111,457 שקלים בתוספת ריבית והצמדה.
עם זאת, השופט קבע כי התובעים עזבו את העבודה מרצון וכי לא הוכחה הרעת תנאים בתלושי השכר שלהם ולכן קוזזו מסכום הפיצוי 5,600 שקל בשל אי מתן הודעה מוקדמת.
פסק הדין מהווה דוגמא טובה לכך שיש להשמע להוראות החוק בדבר שמירה על מסמכי העובדים במשך 7 שנים לאחר תום תקופת עבודתם, שכן רק מסמכי המעביד יכלו להוכיח את ימי החופשה שקיבלו העובדים ובהעדרם נאלץ בית המשפט לקבוע כי העובדים לא יצאו לחופש כל תקופת עבודתם.
* עו"ד ומגשרת אביבה בורנובסקי עוסקת בדיני עבודה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין