חודש לאחר שוויתרו על דירת אמן המנוחה לטובת האחיין שלהן, שלוש הבנות התחרטו וטענו כי כלל לא הבינו על מה חתמו. בית הדין הרבני התרשם שהבנות מעורות היטב בחברה הישראלית ומבינות עברית על בוריה, ודחה את גרסתן. דירת האם המנוחה תישאר של האחיין.
המנוחה עלתה מאתיופיה לפני שנים רבות עם ארבעה מילדיה ושני נכדיה, שהתייתמו מהוריהם. בשלב מסוים עברו הנכדים לחזקת המנוחה, שקיבלה מהמדינה דירה בה התגוררה עם נכדיה.
לשאלות בנושאי ירושה:
פנו ל-עורך דין משפחה
בשנה שעברה נפטרה המנוחה בשיבה טובה. באותה תקופה גר עמה רק אחד הנכדים (התאומה הנוספת עזבה את הבית לאחר שנישאה).
מספר חודשים לאחר מותה, פנו יורשיה – ארבעת ילדיה (שלוש בנות ובן) ושני נכדיה – לבית הדין הרבני בנתניה, בבקשה שיחלק את כספי הירושה באופן שווה בין כולם. עם זאת, באשר לדירת המגורים, הביעו היורשים את רצונם לתת אותה במתנה לנכד שנותר לגור בדירת סבתו.
בית הדין התחשב ברצונם של היורשים, והוציא צו ירושה בו חילק את הכספים על פי דין תורה, והורה על רישום הדירה תחת שמו של הנכד.
אלא שכעבור חודש אחד בלבד, הגישו שלוש הבנות בקשה לביטול צו הירושה, בטענה שבכלל לא הבינו את תוכן המסמכים עליהם חתמו, שלשיטתן, לא תורגמו להם כהלכה.
הבנות סיפרו כי הן אמנם הסכימו שהאחיין ימשיך לגור בדירה, אך לא התכוונו לתת לו אותה בירושה, וחשבו שפנו לבית הדין הרבני רק בקשר לחלוקת הכסף.
אחיהן של הבנות זומן לעדות, ובניגוד אליהן, הביע את רצונו למסור את חלקו בדירה לאחיינו.
בנוסף, האחיין עצמו סיפר כי סבתו המנוחה קיבלה את הדירה בזכות העובדה שגידלה אותו ואת אחותו, מה גם שהוא נושא כיום בתשלומי המשכנתא.
בתגובה, הציעו הבנות פשרה לפיה יקבלו מהאחיין תשלום קטן עבור הדירה בהתאם לחלקן בירושה.
"ידעו גם ידעו"
בפתח דבריו, ציין הדיין הרב יאיר לרנר כי אדם שחתם על מסמך בפני בית הדין אינו יכול לטעון שלא הבין על מה מדובר, גם אם הוא דובר שפה שונה (אמהרית) מזו בה מדברים בבית הדין (עברית).
במהלך הדיונים בבית הדין, התרשם הדיין כי בניגוד לטענתן, המבקשות דווקא כן מבינות עברית, וכן מתמצאות ומסתדרות היטב בהווי היום-יומי של מדינת ישראל.
כך הגיע הדיין למסקנה שהמבקשות "ידעו גם ידעו" על איזה מסמכים חתמו בבית הדין, וחזרו בהן מאוחר יותר אן על דעת עצמן ואם לאחר שקיבלו ייעוץ משפטי או אחר.
הדיין לרנר מתח ביקורת על התנהלות המבקשות, שמצד אחד הודו שנתנו את הסכמתן בפני בית הדין להמשך מגוריו של האחיין בדירה, ומצד שני, טענו כי פנו לבית הדין בנוגע לכספי הירושה בלבד.
מכאן, הדיין קבע כי הבנות ואחיהן הסתלקו מחלקם בירושה ונתנו את הדירה במתנה לאחיין שלהם, שנהג כראוי כאשר רשם אותה על שמו בטאבו.
לפיכך, בקשת הבנות לביטול הירושה נדחתה כך שצו הירושה עומד בתוקפו. הרבנים אברהם שינדלר ורפאל בן שמעון הצטרפו לפסק הדין.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בתיק
* עורך דין דוד סנואני עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין