חברת קיבוץ שהתגרשה רצתה לנשל את בעלה לשעבר מזכותו ליהנות מהליך השיוך שבעקבותיו תהיה בקרוב בעלת הדירה שבה התגוררו בשנים האחרונות לנישואים. בית המשפט הסביר לה לאחרונה, שהזכויות בדירה שתקבל שייכות גם למי שהיה נשוי לה כ-16 שנה.
בני הזוג נישאו לפני כ-19 שנה בנישואים אזרחיים והתגרשו לפני כשלוש שנים, ולהם שני ילדים. אחד הסכסוכים המשמעותיים שגררה עמה הפרידה נגע, איך לא, לחלוקת הרכוש.
לשאלות על דיני משפחה:
פנו ל-פורום דיני משפחה
לגבי מרבית הרכוש – הזכויות הסוציאליות, הרכבים וחלוקת החשבונות – הצדדים היו פחות או יותר תמימי דעים והוחלט כי יתחלקו שווה בשווה. כך גם לגבי דירה בצפון הארץ, שרשומה על שם האישה – התובעת בתביעת הרכוש. כמו כן, הוחלט שהנתבע יעביר לתובעת 134,210 שקל – תמורת מחצית הזכויות בחברה שהקים בתקופת הנישואים.
ואולם, בעניין חשוב אחד – בעל ערך כלכלי לא מבוטל – הם לא הצליחו להגיע להסכמה: הדירה בקיבוץ בו חברה התובעת שבקרוב תעבור לידיה בעקבות הליך שיוך, ובה הם התגוררו בארבע השנים האחרונות לנישואיהם.
התובעת סירבה לחלוק עם הנתבע בדירה. היא טענה כי הליך השיוך עדיין לא בוצע, ולמעשה הוא תקוע כיוון שאין לה כסף לשלם את המסים על העסקה. עוד היא טענה כי הזכות להטבות מהקיבוץ שייכת רק לה משום שהתגבשה עוד לפני הנישואים, ומאחר שהנתבע החליט שלא להפוך לחבר קיבוץ.
מצד השני, הנתבע טען כי ההחלטה לחתום על הסכם השיוך עם הקיבוץ נלקחה על ידי שניהם, כזוג, ועל כן הזכויות הללו הן זכויות משותפות. כך גם ההחלטה שלא יתחיל הליך חברות בקיבוץ, שמטרתה הייתה לאפשר לתובעת ליהנות מזכויות והטבות שונות כחברה יחידה. ויותר מזה, הכספים שהכניס לחשבון המשותף, החיצוני לקיבוץ, שירתו אותה היטב והיא נהנתה באמצעותם מרמת חיים גבוהה.
עיכבה בכוונה
סגן הנשיא השופט אלון גביזון הבהיר כי שיוך הדירה הוא זכות כלכלית שנוצרה במועד חתימת הסכם השיוך בשנת 2010 – כשהצדדים עוד היו נשואים, ולכן הדירה היא חלק מהרכוש המשותף.
השופט לא מצא כל סיבה הגיונית שמצדיקה תוצאה אחרת, במיוחד כשמדובר בדירת המגורים בה חיו יחד ובצל התנהגות התובעת, שגרמה במכוון ל"תקיעת" הליך השיוך ממש בסמוך לפרוץ הסכסוך "על מנת לסכל מימוש זכותו של הנתבע".
חלוקת הדירה, פסק השופט, "מתיישבת הן עם כללי הצדק והשוויון" גם לנוכח שותפות התובעת בזכויות שצבר הנתבע לאורך השנים, זכויות שהיה מאבד אם היה מצטרף כחבר קיבוץ.
התוצאה היא כי כשהליך השיוך יסתיים – התובעת תשלם לנתבע חצי משווי הזכויות בדירה, בהתאם להערכת שמאי.
ואולם, כדי לוודא שהתובעת באמת תבצע את הליך השיוך והנתבע יקבל את הכסף שמגיע לו – השופט גביזון קבע תנאי: התובעת לא תקבל את הכספים שחייב לה הנתבע על חלקה בחברה שלו, עד שתסיים את הליך השיוך.
"אופן ביצוע איזון המשאבים במתכונת זו יש בו כדי להבטיח מימוש זכותו של הנתבע לאיזון ביחס לדירה, ביחוד נוכח התנהלותה של התובעת, אשר עצרה את הליך השיוך עובר לתחילת סכסוך הגירושין בין הצדדים וכאשר התובעת מתגוררת בבית המגורים ועל כן, אין לה תמריץ להשלמת הליכי השיוך. כמו כן, יש באופן ביצוע זה, משום הבטחת מימוש זכותם של הצדדים לאיזון משאבים וזאת בתום לב ובהגינות, שכן עקרון תום הלב חולש, לטעמי, גם על אופן יישום איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון", סיכם השופט את פסיקתו.
לא נפסקו הוצאות לחובת מי מהצדדים.
- ב"כ התובעת: עו"ד יוספי
- ב"כ הנתבע: עו"ד מקייס
* עורכת דין ורו"ח מרים אברמוביץ אזולאי עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין