מחלוקת על מאות אלפי דולרים הוכרעה על ידי מוסדות הבוררות של הבורסה. הצד המפסיד טען כי אחד הבוררים לא גילה על היכרות מוקדמת שמחייבת את פסילתו. השופטת: היכרות קודמת בין חברי בורסה אינה חדשה מרעישה.
שני חברי בורסת היהלומים היו שותפים ותיקים עד שפרץ ביניהם סכסוך, במסגרתו אחד מהם טען שרעהו חייב לו כ-436,000 דולר.
לייעוץ בענייני בוררות:
עורך דין בוררות
לפני כשלוש שנים הוא הגיש נגד שותפו-לשעבר תביעה למוסד לבוררות בבורסה, בה תבע את הסכום האמור, ואילו שותפו הגיש נגדו תביעה על סך כ-208,000 דולר.
התביעות התבררו בשתי ערכאות המוסד לבוררות בהתאם לתקנון הבורסה. הערכאה השנייה, בהרכב של חמישה בוררים, הכריעה לטובת השותף השני, וחייבה את הראשון לשלם לו כ-14,000 דולר וכן להחזיר לאמו 100,000 דולר שהפקידה אצלו.
השותף הראשון, שיזם את ההליך, לא השלים עם פסק הבוררות, והגיש באמצעות עוה"ד ד"ר שמואל סעדיה ועמית המפל בקשה לביטול פסק הבוררות.
המבקש טען כי אחד הבוררים היה פסול מלשבת בדין בשל סכסוך יחסי חברות בין המבקש לבין "יריב" קודם של הבורר. בהקשר זה נטען כי הבורר הפר את חובת הגילוי שלו, כשלא יידע את המבקש בדבר זכותו לעתור לפסלותו.
עוד נטען, בין היתר, כי הבוררים לא דנו כלל בתביעה הכספית של המבקש, התעלמו מהודאת המשיב בחוב כלפיו והגיעו לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת שאינה מתיישבת עם הראיות.
מן העבר השני, המשיב, שיוצג על ידי עוה"ד ליהיא ברזילי-מיטרני, דחה את כל טענותיו של המבקש לגופן.
בנוסף נטען כי יש לדחות את בקשת הביטול מחמת הגשתה באיחור, שכן חלף מניין הימים המאפשר להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הביטול ותיקון פסק בורר, העוסק רק בטעויות סופר, פליטות קולמוס, השמטות שונות וכיוצא באלה.
לא ביקש תיקונים טכניים
השופטת יהודית שבח קבעה כי הבקשה אכן הוגשה באיחור, ועל כן דינה להידחות על הסף. "סעיף 22 לחוק הבוררות מוגבל לעניינים טכניים ואינו נועד לטענות ערעוריות או לתיקונים מהותיים", הבהירה השופטת, וציינה כי המבקש לא ביקש תיקונים טכניים אלא תקף את עצם תוצאת פסק הבוררות. בהקשר זה השופטת דחתה את הטענה כי יש לפרש את סעיף האיחור באופן רחב.
השופטת הוסיפה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופו של עניין. כך למשל, נדחתה הטענה שלפיה הבוררים התעלמו מכך שהמשיב הודה שיש לו חוב כלפי המבקש.
מעבר לכך שמדובר בטענות בעלות אופי ערעורי במובהק, שבית משפט אינו עוסק בהן במסגרת בקשה לביטול פסק בורר, השופטת הזכירה שהבוררים עסקו במקרה במשך 15 ישיבות. "הסתמכות על 'הודאת' המשיב אינה אלא הוצאת דברים מהקשרם, שהרי המשיב אישר קיומו של חוב נכון לשנת 2007, עת ההתחשבנות שנבחנה על ידי הבוררים נפרשה על פני תקופה רבת שנים החל משנת 2007/8 ועד למועד מתן פסק הבוררות", העירה השופטת.
השופטת אף דחתה את טענות המבקש בדבר חובת הגילוי של הבורר, וציינה כי "בהינתן שבוררי הבורסה הם חברי בורסה המכירים זה את זה, וסוחרים זה עם זה, הרי הכרות קודמת ביניהם אינה חדשה מרעישה". לטעמה, הבורר היה רשאי להניח שמדובר בעניין ישן נושן, שאינו מחייב הצהרה בעניין.
בתוך כך יש לציין שהשופטת שבח הציעה לבחון מחדש את האיסור לקבל ייצוג על ידי עורכי דין בבוררות.
בהמשך פסק הדין השופטת דחתה טענות נוספות, ולבסוף הבקשה נדחתה. המבקש חויב בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין