תושבת מודיעין ירדה מביתה כדי לזרוק את האשפה, ונחבלה כשנתקלה במכסה של בור. היא תבעה את העירייה ואת משרד הבינוי והשיכון – שהפילו את האחריות האחד על השנייה. ביהמ"ש קבע לפני שבוע כי שני הגופים אחראים למפגע.
זה היה אמור להיות עוד יום שגרתי בחייה של תושבת מודיעין, שירדה לפני שמונה שנים בשעת בוקר כדי לזרוק עיתונים לחדר האשפה שהוצב מחוץ לבניין.
אלא שבכניסה לחדר האשפה היא נתקלה במכסה מוגבה של בור, נפלה ונחבלה בכף רגלה השמאלית. רגלה נחבשה ונאסר עליה לדרוך על כף הרגל לתקופה של חודש. לאחר התאונה, היא הודיעה לעירייה על קיומו של המפגע, וזו פעלה לתיקונו תוך זמן קצר.
נפגעתם עקב מחדל?
פנו ל-עורך דין נזיקין
בשנת 2010 החליטה האישה לתבוע פיצויים על נזקיה מעיריית מודיעין, וכן ממשרד הבינוי והשיכון - יזם פרויקט הבנייה בו התגוררה. האישה תיארה את אופן נפילתה, וצירפה צילומים של המפגע לפני ואחרי התיקון.
הנתבעים טענו כי התובעת לא הוכיחה את גרסתה, וייחסו את נפילתה למשקלה העודף.
לגופו של עניין, העירייה טענה שאם התאונה התרחשה אז משרד הבינוי אחראי כי באותה תקופה הוא היה אמון על עבודות הפיתוח בשטח.
לעומתה, המשרד טען כי העירייה אחראית למפגע, שכן החזיר לה את השטח לפני מספר שנים על מנת שתשלים את עבודות הפיתוח במקום, ואף שילם לה על כך 3 מיליון שקל. המשרד העלה גם טענה חלופית שלפיה התאונה התרחשה בשטח שנחשב לחלק מהרכוש המשותף, והגיש הודעת צד שלישי נגד הקבלן שבנה את הבניין.
הקבלן טען בתגובה כי סיים את עבודתו בשטח עוד בשנת 2003 ולאחר שקיבל את כל האישורים וההיתרים, המקום חזר לאחריות משרד הבינוי והעירייה.
אחריות משותפת
השופטת שרון צנציפר הולצמן קיבלה את גרסת התובעת לנסיבות התאונה וקבעה כי היא זכאית לפיצוי על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהמפגע שלא טופל. השאלה שנותרה במחלוקת היא מי אחראי לשלם אותו.
השופטת דחתה את טענת משרד הבינוי והשיכון, לפיה התאונה התרחשה בשטח פרטי. היא קבעה כי חדר האשפה, שמוקם מחוץ לבניין, נמצא בשטח ציבורי פתוח שהבנייה בו הייתה תחת אחריות המשרד. טענתו, כי השטח הועבר לעירייה נדחתה, לאחר שהשופטת מצאה שההעברה התרחשה שנתיים לאחר מועד התאונה.
עם זאת, השופטת הסבירה כי העובדה שהמדרכה לא נבנתה על ידי העירייה אינה פוטרת אותה מהאחריות העיקרית לפיצוי התובעת. כאמור, השטח נחשב לשטח ציבורי, ודיירי הבניין שילמו לעירייה ארנונה כדי שתתחזק כראוי את השטחים הציבוריים שמסביב לבניין.
באשר לקבלן, השופטת לא מצאה לנכון לחייב אותו בפיצוי כלשהו מאחר שבמועד התאונה האחריות כבר הוחזרה למשרד הבינוי והעירייה.
משכך, השופטת חילקה את האחריות בין העירייה למשרד הבינוי: 70% מהאחריות לעירייה ו-30% למשרד.
נזקי התובעת, שנאלצה להפסיד חודש של עבודה, הוערכו בסך של 26,390 שקל עבור כאב וסבל והפסדי שכר. עם זאת, השופטת החליטה לייחס לה 15% מהאחריות לתאונה, מכיוון שהייתה אמורה להכיר את השטח הסמוך לבניין מגוריה ולהיזהר יותר.
משכך, השופטת הורתה לעירייה, חברת הביטוח שלה "איילון", ולמשרד הבינוי והשיכון לשלם לתובעת 22,432 שקל בהתאם לחלוקת האחריות ביניהם, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובעת: עו"ד אלי ימיני
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דן הדר, עו"ד יולן יגור
- ב"כ הקבלן: עו"ד תמיר יחיא, עו"ד נטלי לוי
* עורכת דין רות צימרמן-הרשקו עוסקת בדיני נזיקין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.