גבר שגידל במשך כעשור את בנה של זוגתו, עזב את הבית ונישא לאחרת. בפסק דין מרתק ומפתיע, חויב האיש לשלם לילד – שאינו בנו הביולוגי – מזונות לתקופה של שנתיים.
בני הזוג חיו יחד, מבלי להתחתן, במשך כעשור. ב-2012 הגבר עזב את הבית ונישא לאישה אחרת. כחצי שנה לאחר מכן, הגישה בת הזוג שננטשה תביעות למשמורת, מזונות ילדים ופירוק שיתוף בדירה שרכש הגבר מאחורי גבה.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה
השאלה המעניינת שעלתה במסגרת תביעותיה הייתה האם בן הזוג, ששימש כאב לבנה בן ה-14, חייב לשלם גם לו מזונות, בנוסף לאלה שישלם לשני הילדים המשותפים שלהם.
התובעת טענה כי בנה חושב שהנתבע אביו ואינו מודע לקיומו של אב אחר. יתרה מזו, לטענתה, הנתבע גם אסר על קיום כל קשר עם אביו הביולוגי של הילד. עוד לטענתה, בנה רואה גם בשני הילדים המשותפים שלה ושל הנתבע כאחיו המלאים.
הנתבע הודה שהקטין קרא לו אבא ושאהב אותו מאד, אם כי לא כמו שהוא אוהב את הילדים שלו. עם זאת, טען שהאישה יכולה לתבוע מזונות מאביו הביולוגי, ועצם העובדה שהתייחס לבנה בצורה יפה אינה מצדיקה לחייבו במזונותיו.
מזונות בהיקף מצומצם
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה אלה מירז ציינה כי אין פסיקה מחייבת בנושא והחליטה לאמץ את המודל שפיתחו המלומדות איילת בלכר-פריגת ודפנה הקר, שלפיו ישנם מקרים שבהם מוצדק לחייב את בן הזוג גם במזונות ילד שאינו ילדו הביולוגי.
המלומדות הציעו לבחון לשם כך מספר פרמטרים, בהם מגורים משותפים עם הילד, גילו, משך הקשר בין בן הזוג לאם הילד, טיב הקשר ומידת התמיכה הכלכלית בו לאורך שנות הזוגיות.
לאחר שהשופטת בחנה נתונים אלה היא קבעה כי זהו בדיוק המקרה שבו יש להטיל על הגבר חובת מזונות גם אם אינו אביו הביולוגי של הילד.
לפי השופטת, הנתבע והילד חיו יחד במשך למעלה מ-10 שנים, מאז שהילד היה בן שנתיים וחצי. הילד אינו מכיר את אביו הביולוגי (שככל הנראה נמצא בכלא ברוסיה) ולאורך שנים אלה פרנס את הילד ושימש לו כאב.
עם זאת, קבעה השופטת, כי היקף המזונות יהיה נמוך מזה של הילדים הביולוגיים: ראשית, משום שאין חוק שמחייב את הנתבע לשלם מזונות למי שאינו בנו. שנית, כיוון שעדיין צריך לבדוק את האפשרות של הילד לקבל מזונות מאביו הביולוגי. שלישית, מאחר שחיוב לאורך שנים עלול להרתיע אמהות חד-הוריות מליצור קשרים בין ילדיהן לבין בני זוגן, מה שעלולה להרע את מצבם של ילדים רבים.
לבסוף, החליטה השופטת כי הנתבע ישלם לתובעת 500 שקל לחודש למשך שנתיים עבור מזונות בנה. בזמן זה הוא אף יישא בהוצאות הבריאות של הילד, שאינן מכוסות ע"י סל הבריאות, כמו גם במחצית תשלומי החובה לבית הספר.
בנוסף לכך, השופטת, שהבינה שהאישה תצא מהזוגיות רבת השנים ללא כלום כשהיא מטפלת כמעט לבדה בשלושה ילדים קטנים, קבעה כי היא זכאית גם לפיצוי משקם חד-פעמי של 50 אלף שקל.
הנתבע גם חויב לשאת בהוצאות ההליך ובשכ"ט עו"ד של 2,000 שקל.
* עו"ד רן רייכמן עוסק בדיני משפחה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין