מאת: עו"ד אריאל גולן
לפסק הדין בעניין פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי
ביטוח לאומי סירב להכיר בחולה פוליו כמי שזכאי לפיצוי לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו. בית הדין האזורי לעבודה הורה לוועדת העררים של המוסד לחזור ולדון בבקשת החולה בשנית, כיוון שהחלטתה הייתה לא מנומקת ולא התחשבה בכלל הראיות שהציג בפניה החולה.
חוק פיצוי לנפגעי פוליו שנכנס לתוקף בשנת 2007 מאפשר לנפגעי המחלה לקבל פיצוי בשל מחלתם. הזכאים על פי החוק הם חולים שחלו במחלה בישראל או לחילופין, חלו בה מחוץ לישראל אך עברו בארץ עד ה-1.1.1970.
חולה פוליו, שחלה במחלה בילדותו ביקש גם הוא לקבל פיצוי ופנה לביטוח לאומי. לאחר שהמוסד סירב, הוא פנה לוועדת העררים, שגם היא דחתה את בקשתו, שכן לטענתה, החולה, שלקה במחלה בילדותו במרוקו, לא הצליח להוכיח שעבר ניתוח בארץ לפני 1970.
החולה ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בטענה שהחלטתה שגויה. לטענתו, הצלקות שעל גופו מעידות על כך שעבר ניתוחים בילדותו. עוד לטענתו, מאחר שמסמכים רפואיים מבית החולים בנוגע לניתוח לא נשמרו, הוא צירף לבקשתו תצהירים של אחיו ושל אמו, המאשרים שעבר ניתוח בבית החולים אסף הרופא ב-1962.
הוועדה גם התעלמה מכך שהגיש ב-1997 תביעת ניידות, בה דווח שאכן אושפז בבית החולים בשנה זו. באותה תקופה, הסביר החולה, החוק כלל לא היה בתוקף, כך שלא היה לו כל אינטרס לשקר ולומר שהוא עבר ניתוח אם זה לא היה נכון.
ביטוח לאומי עמד על סירובו בטענה שהמערער לא הוכיח שהוא עומד בתנאי החוק החד-משמעיים. עוד נטען, שהחלטות הוועדה נסמכות על תיעוד רפואי ולא על תצהירים, ואם אין תיעוד לכך שהמערער עבר ניתוח לפני 1970 אז לא ניתן לקבוע שהוא זכאי לפיצוי.
לא רק תיעוד רפואי - לבדוק כל ראיה רלוונטית
השופטת חופית גרשון-יזרעאלי קיבלה את הערעור לאחר שדחתה את עמדת הביטוח הלאומי. לפי השופטת, הוועדה הייתה צריכה להתחשב בכל החומר שהציג לה החולה, גם אם אינו מסמך רפואי, ככל שהחומר שופך אור על הסוגיה שהיא נדרשה להכריע בה.
בשל העובדה שהמערער לא יכול היה להציג בפני הוועדה תיעוד רפואי שלא באשמתו (החומר בוער או לא אותר על ידי הגופים הרלוונטיים), לא ברור מדוע בחרה הוועדה להתעלם מהתצהירים שהציג, במסגרתם מעידים אמו ואחיו על הניתוחים שעבר בסמוך לעליית המשפחה ארצה. השופטת ציינה, שהוועדה אמנם לא מחויבת לקבל את האמור בתצהירים, אבל היא לא יכולה לדחות אותם סתם כך.
כמו כן, נפסק שהוועדה התעלמה מהדיווח בתביעת הניידות שהמערער הגיש שנים לפני חקיקת חוק פיצוי לנפגעי פוליו, בתקופה בה לא יכלה לצמוח לו מכך כל טובת הנאה.
מסמכים אלה, קבעה השופטת, בנוסף לצלקות המערער, ראויים להתייחסות. לכן השופטת הורתה לוועדה לדון בעניינו של המערער שוב, תוך התחשבות בנתונים האמורים ולזמן את המערער ועורך דינו על מנת שיציגו את טענותיהם בפניה. השופטת ביקשה שהפעם ההחלטה תהיה מפורטת ומנומקת. ביטוח לאומי חויב לשלם למערער 3,000 שקל עבור שכר טרחת עו"ד.
לפסק הדין בעניין פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי
* עו"ד אריאל גולן עוסק בדיני נזיקין וביטוח לאומי
**הכותב לא ייצג בתיק
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: רפואה ומשפט
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין