במסגרת הכרעה בסכסוך ממוני של בני זוג ב"פרק ב'", שופטת ביהמ"ש למשפחה בת"א קבעה באחרונה כי במקרים חריגים ניתן לקבוע שההסכם תקף, בין היתר משום שהבעל לא ידע שעליו לאשר אותו בביהמ"ש.
זוג מבוגרים עם ילדים מנישואים קודמים הכירו והחלו מערכת יחסים. היא הייתה גרושה והוא אלמן. שניהם היו בעלי קריירות, ובמיוחד האיש, שככל הראה עשה חיל בעסקיו וחי ברמת חיים גבוהה.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
בשנת 2007, שנתיים-שלוש אחרי שהכירו, הם התחתנו. כמה ימים לפני כן הם חתמו על הסכם ממון, בו הסדירו את חלוקת הרכוש ביניהם במקרה של פירוק היחסים, אולם הם לא הגישו אותו לאישור בית משפט.
כשבע שנים לאחר החתונה הם הסתכסכו, נפרדו והתגרשו. בתביעת רכוש שהגיש האישה בעקבות זאת היא דרשה חצי מהנכסים שבעלה לשעבר צבר במהלך החיים המשותפים, בניגוד למה שהשניים קבעו בהסכם.
התובעת טענה, בין היתר, כי כעשרה ימים לפני החתונה נדהמה לגלות הסכם ממון ומכתב מעו"ד ששלח אליה בעלה המיועד בדוא"ל.
לגרסתה, ימים ספורים לאחר מכן, בהיותה באבל על מותה של קרובת משפחה, הנתבע הציב בפניה אולטימטום: או חתימה או ביטול החתונה. לכן, לטענתה, מתוך מצוקה אונס וצער, היא חתמה על ההסכם בהתרסה, ויצאה מהבית בסערה.
היא אף טענה כי שניהם ידעו בזמן שחתמו על ההסכם כי הוא מחוסר תוקף ללא אישור בית משפט.
האיש-הנתבע הציג גרסה אחרת לגמרי וטען כי התובעת חתמה על ההסכם מרצונה החופשי, וכי לפני החתימה הם ניהלו מו"מ ממושך והעבירו ביניהם טיוטות, עד שהסכימו על הנוסח הסופי.
בנוגע לעובדה שההסכם לא אושר בבית משפט, הוא טען כי בזמנו הוא סבר שאישור ההסכם הוא אופציונלי, ולא האמין שהתובעת תתכחש להסכם שהיא עצמה ניסחה.
תמיד הפרידו
השופטת איריס ארבל-אסל הבהירה שבדרך כלל, הסכם ממון שלא קיבל את אישור בית המשפט הוא חסר תוקף, אולם לכלל יש חריג. בנסיבות המתאימות, ומכוח עקרון תום הלב, הסכם ממון ייחשב כתקף ומחייב גם אם לא אושר בפני רשות מוסמכת. כך, למשל, כאשר הצדדים נהגו על פי המוסכם בו – כמו במקרה הנוכחי.
בהקשר זה השופטת העדיפה את גרסת הנתבע, בין היתר משום שהתובעת הודתה לבסוף שהצדדים שוחחו ביניהם על היחסים הכלכליים שביניהם ואף החליפו טיוטות לפני החתימה על ההסכם.
כמו כן, השופטת קיבלה את גרסת הנתבע שלפיה לא ידע שצריך לאשרו את ההסכם. בעניין זה השופטת הסתמכה על עדותו האמינה של עורך הדין שטיפל בזמנו בהסכם, ולא זכר אם הסביר לנתבע שיש מפורשות שתיקוף ההסכם דורש אישור מבית משפט.
בנוסף, השופטת השתכנעה כי "הצדדים נהגו בהפרדה רכושית משך כל חייהם המשותפים". לכן, בסופו של דבר השופטת דחתה את התביעה והורתה על היעדר שיתוף ברכוש שנצבר במהלך חיי הצדדים יחד. כל צד והרכוש שלו.
בשל ריבוי הדיונים והתנהלות התובעת, השופטת חייבה אותה בהוצאות משפט בסך 50,000 שקל.
בדברי הסיכום, כתבה השופטת: "אין ספק כי במהלך חייהם המשותפים, קיימו הצדדים רמת חיים גבוהה ובהתאם, נפסקו מזונותיה של האשה על הצד הגבוה במסגרת תביעת המזונות. יחד עם זאת, אין בעובדה שהנתבע כלכל את האשה במהלך חייהם המשותפים ומימן את כל הוצאותיה, בכדי ליצור בעלות משותפת ברכוש".
* עורך דין גיא אופיר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין