אב תבע לפנות את ילדיו מבית שאביו ציווה להם כשמת ב-1993. הוא טען כי ילדיו רומסים את זכותו להתגורר בבית עד יום מותו. הילדים טענו מנגד כי אביהם עזב את הבית בעקבות רומן עם אישה אחרת, ואינו רשאי לחזור אליו כעת. סיפור משפחתי עצוב בשתי ערכאות.
לאורך שנים גרו בני המשפחה – אב, אם ושלושת ילדיהם – בבית השייך לאבי האב. צוואה שנערכה בשנת 1992 בקשר לבית עוררה כעבור שנים סכסוך קשה בין האב, נכה תאונת דרכים, לבין ילדיו. הצוואה קבעה כי הבית יעבור לילדים (נכדיו), בתנאי שיאפשרו לאביהם להתגורר בו עד יום מותו. שנה לאחר מכן הסב נפטר והוצא צו לקיום הצוואה.
לייעוץ בתחום:
עו"ד צוואות וירושות
העניינים הסתבכו כמה שנים לאחר מכן, כשבשנת 2003 האב עזב את הבית ונפרד מאם ילדיו. הילדים המשיכו לאורך השנים להתגורר בבית והפכו בעצמם לראשי משפחה. אך מאז שעזב אינם מתקשרים עם אביהם, אותו הם מאשימים בניהול רומן עם אישה אחרת.
8 שנים לאחר שעזב את הבית, ביקש האב החולה והנכה לחזור להתגורר בו, בהתאם לתנאי הצוואה. אלא שלנוכח המצב בינו לבין ילדיו הוא דרש מהם לפנותו.
העניין הגיע לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, שבינואר שנה שעברה קיבל את תביעת האב, לאחר שקבע כי לנוכח היחסים הקשים עם ילדיו, הדרך היחידה לממש את זכות המגורים שלו בבית היא לאפשר לו להתגורר שם בגפו עד יום מותו.
בתחילה, ילדיו פינו את הבית ועברו להתגורר בקראוונים שנבנו בחצר, אולם האב התעקש שיפונו גם משם, וגם הפעם בקשתו התקבלה בבית המשפט. אלא שהילדים לא השלימו עם ההחלטה והגישו עליה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
בערעורם טענו הילדים כי מרגע שאביהם עזב את הבית לטובת אישה אחרת הוא ויתר על זכות המגורים שניתנה לו בצוואה. לטענתם, העובדה שהסב ציווה להם את ביתו מונעת את האפשרות לסלקם.
מנגד עמד האב, המתקיים מקצבת נכות, והצדיק את קביעת בית המשפט לפיה אין לכפות עליו מגורים משותפים עם ילדיו. הוא ביקש מבית המשפט לאפשר לו לחיות את שארית ימיו בגפו בכבוד.
זכות מגורים בלבד
נסיונות השופטים ישעיהו שנלר (אב בית הדין), ד"ר קובי ורדי וחגי ברנר להביא את הצדדים להסדר מגורים כלשהו עלו בתוהו, ולפני כחודש ימים הם הגיעו להכרעה הסופית שדחתה את ערעור הילדים.
השופטים ניתחו את לשון הצוואה וקבעו כי כוונת הסב הייתה שזכות הבעלות שהעניק לנכדיו תהיה כפופה לזכות המגורים הבלעדית שניתנה לאביהם. שלושתם הסכימו גם שלנוכח נסיבות המצב המשפחתי הקשה, הדרך היחידה של האב לממש את זכותו ללא הפרעה היא להתגורר בבית לבד, שכן היחסים הקשים לא מאפשרים מגורים משותפים.
השופטים הוסיפו וקבעו כי בהיעדר ויתור כתוב, עזיבת הבית בנסיבות של פרידה מאשה ומהילדים לא יכולה להיחשב כוויתור על זכות המגורים שהוקנתה לו בצוואה חוקית. עם זאת, השופטים הבהירו לאב כי זכותו מסתכמת במגורים בבית בלבד, וככל שיחרוג מכך (ינסה למשל למכור את הבית או להעניקו למישהו אחר), ילדיו רשאים לפנות לבית המשפט בנושא.
לבסוף, השופטים הצרו על כך שהמצב המשפחתי הסלים עד כדי כך שאבא מסלק את ילדיו מביתם, והחליטו שלא לחייבם בהוצאות.
- ב"כ המערערים: עו"ד אבי אלפסי
- ב"כ המשיב: עו"ד חני צרנובילסקי
* עורכת דין גילה עיני עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין