בשבוע שעבר, בימ"ש השלום בחיפה קיבל את תביעתה של השוכרת, שטענה כי בעלת הדירה נכנסה לדירה מספר פעמים ללא רשות, פתחה דואר ואפילו הגישה בשמה כתבי טענות לבית משפט לענייני משפחה.
שוכרת ומשכירה חתמו בשנת 2010 על הסכם שכירות דירה בחיפה. כשנתיים אחר כך, השתיים מצאו את עצמן זו מול זו בבימ"ש השלום בעיר, לאחר שהשוכרת הגישה תביעה לפיצויים על סך 100,000 שקל בשל פגיעה בפרטיות.
לייעוץ בתחום:
עורך דין דיני נזיקין
התובעת טענה כי במהלך תקופת השכירות, הנתבעת הגיעה לדירה מספר פעמים ללא רשות וללא תיאום מראש. כך למשל, באחד המקרים הנתבעת נכנסה לדירה בזמן שהתובעת ישנה בה. כשהתעוררה מהרעשים מצאה לתדהמתה את הנתבעת יושבת במטבח.
בנוסף, התובעת טענה כי לאחר ששבה מארה"ב גילתה שהנתבעת ביקרה בדירה מספר פעמים, התחזתה לה ולקחה דברי דואר רשום בשמה, ואפילו הגישה בשמה כתבי בית דין לבית משפט לענייני משפחה, בסכסוך שבינה לבין אחיה בענייני אפוטרופוסות ורכוש של הוריה.
מנגד, הנתבעת הכחישה שנכנסה לדירה, אולם מאוחר יותר טענה כי נכנסה בהסכמה. כמו כן, הנתבעת טענה בין היתר כי היו מספר פעמים בהן תיאמה עם התובעת שתיכנס לדירה לקחת חפצים של אימה המנוחה, אך למרות זאת התובעת לא פתחה לה את הדלת.
בנוגע לפנייה לבית המשפט, הנתבעת הודתה כי עשתה זאת, אך רק לאחר שפנתה לבתה של התובעת בארצות הברית וקיבלה את ברכתה לפעול. לדבריה, התובעת עצמה סיפרה לה על ההליך המשפטי שבו היא מעורבת.
פעולה לא חוקית
השופט אחסאן כנעאן הבהיר שכניסה לדירה ללא רשות מהשוכרת היא פגיעה בפרטיות. מבחינה עובדתית, השופט לא האמין לנתבעת, שטענה כי לא נכנסה ללא הסכמה. "טענה זו התבררה כלא נכונה ולמעשה היא קרסה בעת שנחקרה הנתבעת על תצהירה", כתב השופט.
בהקשר זה השופט הוסיף שהנתבעת לא יכולה לטעון שתי טענות עובדתיות מנוגדות: גם שלא נכנסה למושכר, אבל אם נכנסה הדבר היה בהסכמה.
השופט קבע כי גם נטילת דואר תוך התחזות לכאורה לתובעת מהווה פגיעה בפרטיות. השופט עבר על תכתובות מיילים בין הנשים ולא מצא שהתובעת הסכימה שהנתבעת תפעל בשמה, אלא רק סיפרה לה על בעיותיה.
"העובדה כי התובעת שיתפה את הנתבעת בעבר בפרטים אינטימיים הנוגעים לסכסוך בינה לבין אחיה ועל מאבק האופוטרופסות או הרכוש ששייך להוריה אינו יכול בשום אופן להוות היתר לפגוע בפרטיותה בהמשך או היתר לפעול בשמה או יותר נכון להתחזות במה ולפנות לבית משפט לענייני משפחה", קבע השופט.
לאחר מכן, השופט בחן את הגנות חוק הגנת הפרטיות וקבע כי הנתבעת אינה זכאית ליהנות מהן. ראשית, הוא קבע כי משידעה הנתבעת כי הנתבעת מבקשת ממנה שלא להיכנס לדירה ללא הסכמה היא אינה יכולה להנות מ"הגנת חוסר הידיעה".
בנוגע למשיכת דואר רשום, השופט הבהיר כי פעולה לא חוקית אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם תום הלב הקבוע בחוק הגנת הפרטיות.
בסופו של דבר, השופט חייב את הנתבעת בפיצויים בסך 25,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל. לעניין הסכום, השופט התחשב, בין השאר, בכך שהוריה של התובעת נפטרו בעודה בארצות הברית. עם מותם בוטלה תביעת האופוטרופסות, ולכן אם נגרם נזק הוא מזערי.
התובעת אף חויבה בהוצאות לאוצר המדינה בסך 1,000 שקל, בשל הגשת סיכומים ארוכים מכפי שהשופט הורה.
- ב"כ התובעת: עו"ד ניר פוקס ואח'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יוסף פלדמן ואח'
* עורך דין פואד בדאח ממשרד עו"ד חרבג'י, בדאח, מפרע, שאמי, עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין