גל העלייה מבריה"מ ששטף את הארץ בשנות ה-90 הצריך פתרונות מידיים. אחד מהם היה "בנייה קלה" – ייבוא בתי עץ מוכנים מארה"ב והרכבתם כאן. לאחרונה נפסק פיצוי לבעל בית בערד שסבל מנזקים רבים.
הבתים שווקו, בין היתר, על ידי חברת שיכון ופיתוח, שלאחרונה התמזגה עם חברת "אזורים". לצורך אותה בנייה גם ניתן פטור מתחולת התקנים הישראלים הרגילים בנושא הבנייה, ובמקומם הותקנו תקנות מיוחדות "לבנייה קלה".
לייעוץ בנושאי מקרקעין:
עורך דין דיני מקרקעין
בעקבות נזקים שונים שהתגלו בביתו, אחד הרוכשים הגיש בשנת 2010 תביעה בבימ"ש השלום בבאר שבע, לפיצויים בסך מאות אלפי שקלים לצורך הריסת הבית ובנייתו מחדש.
התביעה הוגשה לראשונה ב-2007, אולם נמחקה כעבור שנתיים, לטענת התובע – מכיוון שהובטח לו כי הבית יתוקן. לגרסתו, ב-2010 הגיע נציג הנתבעת לבדיקה, אולם בפועל שום דבר לא נעשה.
אחת המחלוקות הייתה איזו גרסה של התקן חלה. התובע טען שהגרסה הקובעת היא זו שיצאה באפריל 1992, ואילו הנתבעת ביקשה להתבסס על תקן משנת 1991.
הצדדים אף נחלקו בסוגיית הנזקים, כולל נזקי טרמיטים. כל צד הציג חוות דעת מטעמו. התובע טען לנזקים רבים בביתו המחייבים הריסה, והוסיף, בין היתר, כי הבית היה אמור "להחזיק מעמד" לפחות 50 שנה.
תשובת הנתבעת הייתה שהיא רק שיווקה בניינים שיובאו מוכנים והותקנו על ידי צד שלישי.
בנוסף, הנתבעת טענה, בין השאר, כי לא ניתן לשייך את הליקויים לבנייה המקורית לאור תיקונים ושינויים שהתובע ודייריו ביצעו במהלך השנים.
כמו כן, מומחה הנתבעת קבע שהצפי אינו שכל רכיבי הבית יחזיקו מעמד 50 שנה, ובדק כל רכיב בנפרד.
השופטת מיכל וולפסון מינתה מומחה מטעם בית המשפט. זה לא סבר שמצב הבית מחייב הריסה, והעריך את שווי ליקויי הבניה – למשל חיזוק הרצפה בבטון, בידוד צינורות ותיקוני חשמל – על כ-80,000 שקל, ואת ועלות נזקי הטרמיטים על 6,500 שקל.
"חסרת אחריות"
"הנתבעת לא הייתה היבואן שבחר לייבא מבנה מעץ והיא גם לא בנתה את המסד. האחריות שלה קמה בשלב המכירה והיידוע של הסיכונים של סוגי בניה קלה שעשויים מעץ מבחינת האקלים והסיכונים הקיימים למי שגר במבנה כאמור", הסבירה השופטת וולפסון.
לאחר ששמעה את העדויות, השופטת לא מצאה הצדקה לסטות מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בהתאם, השופטת חייבה את הנתבעת בפיצויים בסך כ79,000 שקל בגין נזקים אלו.
השופטת קיבלה את עמדת התובע שלפיה הגרסה שבתוקף היא זו מ-1992, בין היתר משום שהבית נמכר לו באותה שנה.
כמו כן, השופטת ציינה כי הנתבעת לא שכנעה מדוע לא עמדה לפחות בדרישות התקן לגבי הגנה על חלקי העץ בכלל, ומפני טרמיטים בפרט.
כמו כן, התברר כי בעבר הנתבעת התנתה את התיקונים בביטול התביעה. השופטת ציינה כי זוהי "התנהלות לא אחראית בשים לב לחוות דעת מומחה התובע כי הפגיעה של מבנה פגוע אינה רק בו, אלא גם ביתר המבנים בשכונה לפחות".
"בנסיבות אלה מצאתי כי הנתבעת התרשלה ביישום של המידע של פגיעת השכונה בטרמיטים, בסחבת שגררה את הדיירים לתביעות נגדה", סיכמה השופטת.
בנוסף לפיצוי על נזקי הבנייה, השופטת חייבה את הנתבעת ב-30,000 שקל פיצוי על עוגמת הנפש. בהקשר זה נכתב כי "התנהלות הנתבעת כלפי התובע ודיירים אחרים של העדר ידוע אקטיבי לפני 2007, סחבת והענשה הייתה חסרת אחריות".
הנתבעת אף חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד גיורא שחם
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מימון
* עורך דין ינון פריד עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין