האיש מכר את זכויותיו תמורת 1.55 מיליון שקל, אך בדיעבד גילה כי הן שוות הרבה יותר וניסה לבטל את העסקה. שני שופטים מתוך שלושה סברו כי עליו להשלים עם המצב. שופט המיעוט, מני מזוז סבר לעומתם, כי זהו "מקרה ברור ומובהק בו הצדק מחייב לבטל את ההסכם".
המוכר ירש יחד עם בני משפחה נוספים בניין מסחרי ברחוב דרך שלמה בתל אביב. לפני שבע שנים הוא בירר עם מתווך כמה שוות הזכויות שלו – 25% מהנכס – וקיבל הצעה של 1.6 מיליון שקל. משם הוא פנה לבנות דודו – שגם הן ירשו חלקים בבניין - והציע להן לרכוש את חלקו תמורת סכום דומה.
הקבלן הפר את החוזה?
פנו ל-עורך דין מקרקעין
לאחר משא ומתן, חתם המוכר על הסכם מכר עם בנות דודו, במסגרתו התחייב למכור להן את זכויותיו תמורת 1.55 מיליון שקל, והן התחייבו לשאת בהיטל ההשבחה.
אלא שיום למחרת ההסכם, ולפני שקיבל את התמורה, גילה המוכר כי ייתכן שהתמורה עליה סוכם נמוכה משמעותית מערך הזכויות, שכן קיימת סבירות שהבניין מיועד גם למגורים. מיד הוא פנה לבנות דודו בבקשה לבטל את ההסכם, אך הן סירבו ושלחו לו את מלוא התמורה בהמחאות בנקאיות.
מאחר שהמוכר סירב לקבל את הכסף הגישו בנות הדוד תביעה לאכיפת ההסכם בבית המשפט המחוזי, שקיבל את תביעתן.
המוכר סירב להשלים עם ההחלטה, ולפני כשלוש שנים הגיש ערעור לבית המשפט העליון בטענה שההסכם אינו מחייב מכיוון שהוא מתייחס לנכס מסחרי, ואילו הנכס מיועד גם למגורים.
לחלופין, טען המערער כי יש להצהיר על ביטול ההסכם בשל טעות יסודית משותפת – שלו ושל בנות דודו – באשר למצבו התכנוני של הנכס.
המשיבות ביקשו לדחות את הערעור, וטענו כי מדובר בניסיון לבטל הסכם בגלל טעות בכדאיות העסקה – שאינה עילת ביטול לגיטימית. לדבריהן, המערער נהג ברשלנות כאשר לא בדק את שווי הנכס ומצבו לפני המכירה.
בתגובה, טען המערער כי סמך על המשיבות, שניהלו את הנכס כל השנים והיו בקיאות יותר ממנו בכל הקשור למצבו התכנוני.
במהלך הדיון התגלה כי בן דוד אחר של המערער, מכר 12.5% מהזכויות בנכס תמורת 3 מיליון שקל, וכי רשות המסים העריכה את שווי זכויותיו של המערער ב-4.4 מיליון שקל.
איפה הצדק?
השופט מני מזוז קיבל את טענת המערער לפיה הטעות באשר לייעודו התכנוני של הנכס הייתה טעות משותפת של הצדדים, והיא שהביאה לכך שהתמורה שנקבעה בהסכם הייתה נמוכה ב"אופן קיצוני" מהשווי האמיתי של זכויות המערער.
מכאן, השופט, שהדגיש את להיטותן של המשיבות לאכוף את ההסכם, הגיע למסקנה שזהו "מקרה ברור ומובהק בו הצדק מחייב לבטל את ההסכם, כדי שלא להנציח תוצאה כה בלתי צודקת". אלא שדעתו הייתה דעת מיעוט.
אלא שלעומתו, שופטי הרוב אסתר חיות ועמי פוגלמן סברו כי המערער לא הוכיח שבמועד חתימת ההסכם כבר היה ידוע כי הנכס מיועד גם למגורים. לפיכך, קבעו השופטים, ככל שאירעה טעות בחישוב שווי הזכויות, הרי שמדובר בטעות בלעדית של המערער בכדאיות העסקה, והיא אינה פוגמת בתוקפו של החוזה.
התוצאה היא שהערעור נדחה בהתאם לדעת הרוב, והמערער חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד יורם חגבי-חגי, עו"ד אלישיב ברקוביץ
- ב"כ המשיבות: עו"ד גדעון ויסמן
* עורך דין ערי גץ עוסק בדיני חוזים ומקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין