חברת "Gewiss", העוסקת בייצור אביזרי חשמל, גילתה שבחנות "חשמל תמנע" נמכרים חיקויים של מוצריה. ביהמ"ש חייב את החנות ומנהלה לחדול ממכירת הזיופים ולהתחלק בתשלום הפיצויים.
כחלק ממלחמתה בתופעת זיוף מוצריה חברת Gweiss, המייצרת שקעים, מתגים ומפסקים חשמליים, שכרה חוקר פרטי, שמצא כי בחנות "חשמל תמנע" שבסכנין , הנמצאת בבעלותו וניהולו של מוחמד שואהנה, נמכרים חיקויים של מוצריה.
הפרו את זכויות היוצרים שלכם?
פנו ל-עו"ד קניין רוחני
החוקר, שביקר באפריל 2014 בחנות במסווה של לקוח, חזר עם שקית קניות, שבתוכה מוצרים מקוריים של החברה, לצידם של מוצרים מזויפים.
כעבור שלושה חודשים פנתה החברה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בטענה כי החנות ובעליה הפרו את סימני המסחר הרשומים שלה, והרוויחו כספים על חשבונה, תוך כדי שימוש במוניטין שלה ופגיעה בשמה הטוב, שכן המוצרים המזויפים הם באיכות נמוכה.
החברה דרשה לאסור על הנתבעים להמשיך ולמכור מוצרים מזויפים ולשלם לה פיצוי כספי של 400 אלף שקל.
הנתבעים, מנגד, סיפרו כי כלל לא מכרו מוצרים מזויפים, וכי רכשו אותם מאדם ששימש כמשווק מורשה של חברה שרכשה את המוצרים מהתובעת עצמה.
בנוסף, הם טענו כי בחשבונית שנמסרה לחוקר הפרטי אין שום פירוט של המוצרים שרכש והעלו השערה לפיה החוקר "שתל" את המוצרים השנויים במחלוקת.
לבסוף, טענו הנתבעים כי יש לדחות על הסף את התביעה האישית נגד בעל החברה.
מנהל התובעת סיפר על המאמצים והמשאבים הרבים שהחברה משקיעה כדי לעמוד בדרישות מכון התקנים הישראלי, וציין כי היא שולטת כיום ב-40% משוק המיתוג במדינה.
כמו כן, סיפר כיצד החברה נאלצת להתמודד עם מספר הליכים משפטיים בשל שריפות שפרצו בבתים עקב שימוש במוצרים מזויפים, הדומים למוצרי החברה.
לסיכום דבריו, טען כי סימן המסחר של החברה הוא סימן המוכר היטב לציבור, וכי מעשיהם של הנתבעים, המוכרים סחורה מזויפת לצדה של סחורה מקורית, רק מטעים עוד יותר את הלקוחות.
ניסו להטעות
השופטת אורית וינשטיין דחתה את כל טענותיהם של הנתבעים, במיוחד אלה שנטענו נגד החוקר, שהותיר רושם אמין וגיבה את ממצאיו בסרטון וידאו. מנגד, הנתבעים, שהסתמכו על אותו ספק, כלל לא זימנו אותו לעדות כדי שיאמת את טענותיהם.
השופטת התרשמה שהנתבעים אכן הפרו סימני מסחר רשומים, וקיבלה את עמדת התובעת, לפיה מכירת המוצרים המפרים לצד המוצרים המקוריים רק העצימה את הטעיית הצרכנים. עם זאת, השופטת לא מצאה שנגרם נזק למוניטין של התובעת.
בנוגע לתביעה האישית נגד בעל החברה, פסקה השופטת כי אין מחלוקת שהוא חייב כלפי התובעת באחריות אישית, מתוקף היותו "הרוח החיה" בחנות ומי שקיבל את כל ההחלטות בה, כולל רכישת המוצרים המפרים ומכירתם.
לפיכך, השופטת וינשטיין הוציאה צו האוסר על מכירת המוצרים המזויפים, ופסקה כי הנתבעים ישלמו 120 אלף שקל לתובעת, ביחד ולחוד, על הפרת זכויותיה. בנוסף הם יישאו ב- 20,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
החשוב בפסק הדין הוא הקביעה שאין צורך להוכיח במדויק את הנזק שנגרם לנפגע מההפרה, מה שהיה מכביד עליו מאוד. במקום, ניתן לפסוק "פיצוי ללא הוכחת נזק" לפי אומדן שמבצע ביהמ"ש. הפיצוי במקרה זה חושב לפי שתי הפרות של סימני מסחר ועוד שתי הפרות של מדגם. הכל על סמך אומדן, שמן הסתם לקח בחשבון גם רווחים שהפיק המפר מההפרה. כפי שניתן לראות, המפר גם אינו יכול להסתתר מאחורי חברה בע"מ, שהיום ישנה ומחר איננה.
- ב"כ התובעת: עו"ד גרשוני שלומוביץ
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שאדי גנטוס
* עו"ד עמוס האוזנר עוסק בקניין רוחני
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין