בשנת 2013, צעירה שעבדה כבודקת ביטחונית בנמל חיפה, התיישבה על המסוע של מכונת השיקוף, ואז המכונה נפלה וקרסה לה על הרגל. השופט קיבל את תביעה: העובדים לא קיבלו הנחיות ברורות.
הצעירה טופלה בחדר מיון בבית חולים רמב"ם. בסופו של דבר, אובחן שבר ברגל, והיא גובסה למשך 4 שבועות. לאחר מכן היא נזקקה לפיזיותרפיה, ונעדרה מהעבודה כשלושה חודשים.
לייעוץ בתאונות עבודה:
עורך דין תאונות עבודה
בתחקור שבוצע לאחר מכן, נקבע כי הסיבה לקריסת המכונה היא אי קיבוע רגליה בברגים.
בעקבות המקרה, היא הגישה תביעה לפיצויים בבית משפט השלום בחיפה, נגד נמל חיפה וכן נגד מעסיקתה חברת האבטחה "שלג לבן".
התובעת טענה כי לא ידוע לה שהיה איסור להישען או לשבת על מכונת השיקוף. יתרה מכך, לטענתה, כל העובדים נהו לשבת על המכונה מפעם לפעם.
חברת האבטחה טענה שהתובעת עברה הדרכת בטיחות עם תחילת עבודתה וכן הדרכות שוטפות מפעם לפעם לפני עליה למשמרת.
מטעם הנמל העיד עובד שאישר כי ראה אנשים יושבים או נשענים על המכונה, אך לטענתו מיד העיר להם מתוקף תפקידו.
איפה המסמכים?
השופט אחסאן כנעאן הגיע למסקנה כי "הסיבה לתאונה היא אי חידוד נהלים בכל הקשור לאיסור הישיבה על המכונה ואי קיבוע רגלי המכונה בברגים".
השופט הבהיר כי אכן הייתה הנחיה שלא לשבת על המכונה. עם זאת, השופט קיבל את עדותה של התובעת, ושל עובדים נוספים, שלפיה הישיבה או ההישענות על המסוע הייתה עניין שבשגרה.
השופט השתכנע שגם הנמל נושא באחריות, שווה בשווה עם חברת האבטחה. הנמל היה מעורב בנושא הבטיחות, ואף הוא לא הנחה את אנשי החברה להדריך את עובדיהם שלא לשבת על המכונה.
ממסמך שהגישה חברת האבטחה במסגרת טענותיה בדבר הדרכות שעברה התובעת, עלה כי התובעת עברה הדרכה בהיבטים מקצועיים ולא בטיחותיים. השופט ציין כי מדובר בניסיון "לטעת בלב בית המשפט רושם מטעה באשר לאופי ההדרכה של יום התאונה".
לשאלה בדבר ריענון ההנחיות, עד מטעם הנמל מסר "תשובה מתחמקת ולא מובנת", המשיך השופט, ואף הצביע על סתירה בין עד זה לבין העד מטעם חברת האבטחה. בעוד שהראשון מסר כי ראה עובדים שנשענו או התיישבו על המכונה ולטענתו העיר להם מיד, לשני לא היה ידוע על מקרים כאלה.
למרות טענות הנתבעות שישנן מצגות או מסמכים שמעידים על קבלת הדרכה, הם לא הביאו אותם לבית המשפט. "אי הבאת ראיות בכתב עומד בעוכריהן של הנתבעות ומקים את החזקה כי אילו הובאו הן היו פועלות לחובתן", הבהיר השופט.
עם זאת, השופט החליט לייחס 10% מן האחריות על התובעת עצמה, כיוון שהיא לכל הפחות הייתה מודעת לכך שיש לשמור על הציוד ואסור להישען.
לאחר שניתח את נזקי התובעת, השופט קבע כי החברה והנמל יפצו אותה בכ-58,000 שקל, מהם ניכה את אשמתה ואת תגמולי ביטוח לאומי שקיבלה – כ-15,000 שקל. בנוסף, הנתבעות חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,800 שקל.
בתוך כך השופט קיבל הודעת צד שלישי שהגיש הנמל נגד חברת הביטוח "הראל" וחייב אותה לשפות את הנמל. לעומת זאת, השופט דחה הודעת צד שלישי ששיגרה חברת האבטחה נגד החברה המתחזקת את המכונה, וחייב אותה בשכ"ט עו"ד בסך 6,000.
- ב"כ התובעת: עו"ד דניאל ברק
- ב"כ הנתבעים: עו"ד לוטפי סאיג, אהוד שטיין
* עורך דין כמיל מוויס עוסק בתאונות עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין