המחלק הועבר מקבלן משנה אחד למשנהו, ובין לבין הועסק על ידי החברה הראשית. במהלך השנים לא שולמו לו זכויותיו הסוציאליות. ביה"ד לעבודה קיבל את התביעה שהגיש המחלק נגד מעסיקיו השונים, ועשה סדר.
אדם החל לעבוד ב-2005 כמחלק עיתונים בסוכנות הפצה ששימשה כקבלן משנה לחברת הפצה גדולה. ב-2009, לנוכח מצבה הקשה של הסוכנות, סוכם כי מנהלה ועובדיה יחלו לעבוד בחברת ההפצה עצמה. ב-2010 התקשרה החברה עם סוכנות הפצה אחרת, והעובד עבר לעבוד תחתיה. אף על פי שהובהר למחלק העיתונים כי תקופת עבודתו אצל החברה תילקח בחשבון לשם חישוב זכויותיו ושימורן אצל הסוכנות החדשה. למרות זאת, מיד עם תחילת עבודתו בסוכנות, גילה העובד כי הוותק והזכויות שצבר לא הוכרו על ידה.
לייעוץ בענייני עבודה:
פני ל-עו"ד דיני עבודה
משכך, הוא הגיש תביעה לקבלת זכויותיו הסוציאליות כמו גם לפיצויי פיטורין נגד הסוכנות הישנה וחברת ההפצה, בטענה שאם לא נשמרו לו זכויותיו והוא עבר לסוכנות לחדשה, אז יש לראות בו כמי שפוטר.
הצדדים נחלקו בשני עניינים: מי מבין שתי הנתבעות מעסיקתו של התובע, והאם מכלול היחסים בין הצדדים הם אכן יחסי עובד-מעביד. התובע טען כי שתי החברות שימשו כמעסיקותיו. לטענתו, המעבידים אמנם התחלפו, אך הוא המשיך לעבוד באותו "מקום עבודה".
החברה הנתבעת טענה כי היא הייתה המעסיקה רק ביחס לתקופה לגביה שילמה לו את שכרו, כלומר כמספר חודשים בין לבין המעבר להעסקתו אצל קבלן משנה אחר.
סוכנות ההפצה – הנתבעת השנייה – כלל לא הגישה כתב הגנה.
זכאי לפיצויים
השופטת שרה ברוינר ישרזדה קיבלה את התביעה וקבעה כי בין התובע לבין שתי הנתבעות התקיימו יחסי עובד-מעביד. ביה"ד קבע כי בכל התקופה היו קבלני המשנה המעסיקים של התובע.
בנוסף לכך השופטת הבהירה כי אין שום פסול בכך שחברה פועלת באמצעות קבלני משנה, המשמשים בפועל כמעסיקים. אלא שהחל מחודש מרץ 2008 המצב השתנה, וגם החברה הפכה למעסיקה ביחד עם סוכנות ההפצה, בין היתר כיוון שהיא החלה לשלם את שכרו של התובע, והפכה למעורבת יותר בתנאי עבודתו ובפיקוח עליו.
בהתאם לכך, נקבע כי סוכנות ההפצה היא מעסיקתו של התובע למשך כל תקופת העבודה, ואילו בין 2008 ל-2010, גם החברה היא מעסיקת התובע.
ביה"ד דחה את טענת התובע בדבר פיצויי פיטורין גם מהחברה, וקבע כי משנשאר התובע באותו מקום עבודה, אינו זכאי לפיצויי פיטורין ממנה. עם זאת, הוא כן זכאי לפיצויי פיטורין מקבלנית המשנה – סוכנות ההפצה – על התקופה בה עבד אצלה.
בסיכומו של דבר, נפסק כי סוכנות ההפצה תשלם לעובד פיצויי פיטורין בסך כ-50,000 שקלים, וכן כ-32,000 שקל בגין דמי הבראה, פנסיה, פדיון חופשה, חגים ונסיעות. לגבי החברה, נקבע כי זו תשלם לעובד פיצויים בסך כ-22,000 שקל, בין היתר על דמי הבראה, חגים ופדיון חופשה.
על הנתבעות הוטלו גם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקל.
פסק הדין מחדד את עקרון רצף הזכויות בחילופי מעבידים. עיקרון זה, שהוזכר בפסקי דין רבים, נועד להבטיח כי זכויותיו של עובד יישמרו גם כאשר מתחלף המעביד באותו מקום עבודה. במידה שהעובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, הוא אינו צריך להוכיח שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות.
- ב"כ התובע עו"ד אתי קצב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד איציק רביב
* עו"ד איתן גליק עוסק בדיני עבודה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין