סטודנט שהחל ללמוד במכללה לרפואה טבעית התאכזב מאיכות הלימודים ועזב. משסירבה המכללה להחזיר לו את שכר הלימוד, פתח הסטודנט בסדרת הכפשות באינטרנט. המכללה הגישה נגדו תביעת לשון הרע וזכתה.
הסטודנט החל את לימודיו במכללה לרפואה טבעית בשנת 2013 אך הפסיק אותם לאחר שתלונות ובקשות שלו לא זכו למענה הולם. הוא דרש לקבל את שכר הלימוד בחזרה אך המכללה הסכימה להשיב לו 40% בלבד.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין לשון הרע
בתגובה החל הסטודנט להעלות פרסומים באינטרנט נגד המכללה, בהם טען כי היקף השעות האקדמיות שסיפקה בפועל היה נמוך משמעותית מהמובטח, כי המכללה אינה מוכרת על ידי ארגון המאמנים, וכי מועד פתיחתם של מספר קורסים נדחה מבלי שקיבל על כך הודעה.
בעקבות הפרסומים הגישה המכללה, שיוצגה על ידי עורך הדין אילן גולדנברג, תביעת לשון הרע כנגד הסטודנט. בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה, נדרשו פיצויים על סך 250,000 שקל. המכללה טענה כי הפרסומים הסבו לה נזק רב, הפחיתו את מספר הנרשמים והביאו לסגירתה כעבור שנה וחצי.
הנתבע, באמצעות עורך דין גיא אופיר טען להגנתו שכל הפרסומים היו אמת וכי פעל בשם חופש הביטוי, שכן כל רצונו היה להביא את מחדלי המכללה לידיעת הציבור ולהגן עליו.
נקמה יקרה
השופט אהרון שדה לא התרשם שהנתבע פעל בשם חופש הביטוי, כי אם מתוך מטרה אחת ויחידה – פגיעה במכללה לצורך קבלת שכר הלימוד בחזרה.
טענת ההגנה המרכזית של הנתבע כי דיבר אמת נדחתה ברובה. השופט הבהיר כי הנתבע לא ציין שהמכללה הציעה לו החזר של 40% משכר הלימוד, על אף שלא הייתה חייבת לעשות זאת על פי החוזה ביניהם.
בנוסף, העיר השופט, המכללה אמנם אינה מוכרת על ידי ארגון המאמנים אך גם לא הציגה את עצמה ככזאת. גם ביחס לשעות הלימוד נקבע כי אמנם הן היו נמוכות מהמובטח, אך לא בהגזמה אותה הציג הנתבע בפרסומיו.
השופט הוסיף כי הנתבע לא הסתפק בפרסום פוסט אחד ואף לא סייג את דבריו כי מדובר בהתרשמותו האישית. הפרסומים היו רבים ותכופים ועולה מהם רצון לגרום נזק תדמיתי ממשי לתובעת. הנתבע פרסם בכמה פלטפורמות אינטרנטיות, באתרים ובפורומים, כולל "מצגת מושקעת" ביוטיוב. לפיכך קבע השופט כי הנתבע פעל בחוסר תום לב.
בנוגע לשאלת גובה הפיצוי, השופט התייחס לכך שהפרסום היה אינטרנטי וציין כי מערכת השיקולים בהקשר זה מורכבת ודינמית מאוד לאור התפתחותו של עולם המידע והשיתוף.
השופט הדגיש כי הנוהג לבקר מוצרים ושירותים באינטרנט מהווה נורמה נפוצה. "תרבות "השיימינג" הכתה שורש וחופש הביטוי נראה לא פעם ובעיקר באינטרנט כחופש הגינוי", כתב השופט. לכן, אף שכוונת הנתבע הייתה רחוקה מלהיות טהורה, בפועל פרסומים כאלה הם עניין יומיומי איתו מתמודדים נותני שירותים שונים, ופרסומי הנתבע אינם יוצאי דופן בהקשר זה.
השופט גם ציין שהתובעת לא הוכיחה כי אכן הייתה ירידה בהיקף הנרשמים או נזק אחר והזכיר שהנתבע, כסטודנט, היה הצד החלש במערכת היחסים החוזית בין הצדדים.
בשל האמור פסק השופט לטובת התובעת סכום נמוך בהרבה מזה שביקשה, והורה לנתבע לשלם לה פיצויים בסך 13,000 שקל, וכן הוצאות על סך 1,200 שקל ושכ"ט עו"ד של 3,000 שקל.
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין