התובע ביקש לאכוף הסכם מ-2005 למכירת קרקע בראש העין. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על רקע הסכם מאוחר יותר שנחתם בין הצדדים. בית המשפט העליון אישר מסקנה זו וציין כי הנוסח העמום של ההסכמים יצר "קשיים בפרשנות".
לטענת התובע, בסוף שנת 2005 הוא חתם עם הנתבע על הסכם למכירת מגרש בן 500 מ"ר בראש העין בתמורה ל-120,000 דולר, ומספר חודשים מאחר יותר חתם על הסכם נוסף בו התמורה עודכנה ל-140,000 דולר, אך הנתבע – המוכר – ביטל את ההסכמים שלא כדין.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין חוזים
בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי הוא דרש את אכיפת ההסכם השני והעברת הזכויות במקרקעין לידיו. לחילופין הוא דרש את השבת הכספים שהעביר לנתבע תוך הצמדתם לריבית המיוחדת שנקבעה בהסכם השני. בנוסף דרש מהנתבע את הפיצוי המוסכם על הפרת ההסכם.
מנגד טען הנתבע כי בסך הכל לווה מהתובע 140,000 דולר. לטענתו, כלל לא נחתם ביניהם הסכם מכר וההתקשרות נועדה להסדיר את עסקת ההלוואה בלבד. לדבריו, הניסיון לפרש את ההסכם השני כהסכם מכר "מגוחך" מכיוון שברור שערך המקרקעין גבוה פי כמה מסכום ההלוואה. כמו כן, לטענתו, התובע הוא שהפר את ההסכם מולו כשלא העביר לו את כל הכספים שהתחייב.
הנתבע לא הכחיש כי עליו להשיב את כספי ההלוואה אך טען שהתובע סירב לקבל מידיו את ההחזר ועמד על דרישתו לקבלת הקרקע.
בבית המשפט המחוזי נדחתה התביעה ונקבע כי מדובר בהסכם הלוואה וכי ההסכם השני ביטל את ההסכם הראשון והחליף אותו. כמו כן נקבע כי חומר הראיות לא מאפשר לדון בתביעה להשבת הכספים וזו מצריכה הליך נפרד. התובע ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.
קשר רופף
השופט ניל הנדל ציין כי התנהלות הצדדים בשלב יצירת ההסכמים ולאחר מכן יצרה קושי ראייתי והבהיר כי "אין בנמצא כלים שבאמצעותם יוכל בית המשפט לקבוע את אשר התרחש".
לדבריו, לגרסת שני הצדדים "ישנו קשר רופף בלבד בין ההסכמים הכתובים שהוצגו בפנינו לבין ההסכמות הממשיות". כך, התובע טוען כי ההסכם השני הוא הסכם מכר למרות ניסוחו כהסכם הלוואה ואילו הנתבע טוען כי ההסכם הראשון נעשה "למראית עין".
לקושי זה מתווסף הנוסח העמום של ההסכמים, שגרם אף לתובע עצמו להעלות טענות סותרות ביחס אליהם וכן חוסר תום הלב של שני הצדדים בהצגת העובדות בבית המשפט.
לפיכך דחה השופט את ערעור התובע לעניין אכיפת הסכם המכר.
עם זאת קבע השופט כי אין מניעה להכריע בתביעה להשבת כספי ההלוואה. לקביעת השופט, לצורך כך אין חובה לדון בשאלת תוקף ההסכם השני שכן הנתבע לא הכחיש את חובתו להחזיר את הכספים בהתאם לשיעור הריבית וההצמדה שהוסכם.
לפיכך קבע השופט כי הנתבע ישיב לתובע את סכום ההלוואה המוצמד בסך כולל של 384,000 שקל.
הטענות ההדדיות של הצדדים בדבר הפרת ההסכם וקבלת הפיצוי המוסכם נדחו מהיעדר הוכחה. השופטים מרים נאור ונעם סולברג הצטרפו לפסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המערער: עו"ד יניב בוקסר
- ב"כ המשיבים: עו"ד דוד ליבוביץ, עו"ד רות וקסמן, עו"ד אילת בדני
* עורך דין יוסף משעל עוסק בדיני חוזים, דיני מקרקעין, תכנון ובנייה ותמ"א 38
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין