לאחר עשרות שנים בהן שכרה חברת "יכין חקל" פרדסים בלוד, החליטה רמ"י לבטל את החוזה מבלי למסור הודעה מתאימה. בית המשפט המחוזי הורה לה לכבד את החוזה ולהחזיר את השטחים.
החברה, העוסקת בפעילות חקלאית, שכרה יחד עם אדם נוסף קרקעות בלוד מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י). על פי חוזה השכירות, ניתנה להם הזכות להשתמש בשטח עד שנת 2003, ואפשרות להאריכו ל-49 שנים נוספות.
ואכן, ב-2006 חתמו הצדדים על הסכם חדש, שהתיר לשוכרים להמשיך להחזיק בשטח עד שנת 2058.
לייעוץ בענייני מקרקעין:
פנו ל-עו"ד דיני מקרקעין
אלא שלמרות זאת, כבר באותה שנה, חתמה רמ"י על הסכם שכירות נוסף שבו העניקה לאדם אחר את הזכות להשתמש במחצית מהשטח, מבלי שנמסרה כל הודעה לשוכרים. כשהשוכרים פנו לרמ"י, היא הכחישה תחילה את מעשיה אך נאלצה להודות בהם לאחר שהשוכרים הגישו תלונה במשטרה נגד ה"פולש".
במכתב הבהרה ששלחה ביולי 2007, נימקה רמ"י את צעדיה בכך ש"יכין" הזניחה את המקרקעין ולא הגישה בקשה לחדש את חוזה השכירות. התוצאה הייתה שהשוכרים נאלצו לפנות את השטח ומאז חדרו אליו שמונה פולשים, שמול חלקם מתנהלות כיום תביעות משפטיות.
ניסיונותיה של "יכין" לקבל את השטח בחזרה לא צלחו. על כן היא חברה אל היורשת של השוכר השני (שנפטר בינתיים), ובמאי 2009 הן ביקשו מבית המשפט המחוזי בלוד להצהיר כי חוזי השכירות עדיין בתוקף והן זכאיות להחזיק בשטח.
התובעות טענו שרמ"י לא שלחה להן התראה על ביטול החוזים ואף המשיכה לחייב אותן באופן אוטומטי בדמי שכירות גם אחרי שעזבו את השטח. אלא שבעקבות כניסת הפולשים לשטח, במהלך דיונים בתיק שינו התובעות את דרישתן ובמקום קיום החוזה דרשו פיצוי של 5 מיליון שקל על זכויותיהן האבודות.
במידה שתביעתן הכספית לא תתקבל, הציעו התובעות אפשרות במהלכה יקבלו את השטח בחזרה בתוספת תשלום דמי שימוש על התקופה בה נשללה זכותן לעבוד בו, יחד עם קביעה שאינן אחראיות לנזקים שנגרמו לו.
מנגד, טענה רמ"י כי ביטלה את החוזים מכיוון שהתובעות הפקירו את השטח במשך שנים ארוכות, ולמעשה אפשרו את כניסתם של הפולשים לשטח, וכיום היא זו שנאלצת להתמודד עימם. באשר לגביית דמי השכירות, טענה הרשות כי מערכת התשלומים שלה ממוחשבת והתשלומים המשיכו לרדת באופן אוטומטי, אולם זה לא אומר שיש לתובעות איזשהן זכויות בשטח.
בנוסף ביקשה רמ"י לדחות את תביעת הפיצוייים מאחר שלטענתה לא הוכח שנגרמו לתובעות נזקים כלשהם.
לא הודיעה מראש
השופטת הדס עובדיה הבהירה שהצדדים קבעו כי ביטול חוזה על ידי רמ"י ייעשה באמצעות הודעה בדואר רשום, בכפוף להתראה של שלושה חודשים לשוכרות לפני הביטול.
מכאן, שרמ"י לא פעלה על פי החוזה ולמעשה במועד שבו השכירה את השטח הזכויות עליו היו שייכות לשוכרות.
עם זאת, השופטת דחתה את התביעה הכספית של השוכרות, ובתוך כך גם מתחה ביקורת על כך שחשפו את התביעה הכספית בפני רמ"י רק בשלב מתקדם של ההליך (עם הגשת הסיכומים), ובכך שללו ממנה אפשרות להגיש חוות דעת נגדית כנגד הסכום שדרשו.
התוצאה היא שרמ"י תחויב לקיים את החוזים ולפנות את הפולשים מהשטח בתוך שלושה חודשים. מנגד, היא לא תצטרך לשלם לשוכרות כל פיצוי, למעט שכ"ט עו"ד של 60,000 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד מנחם אברמוביץ, עו"ד אלינור שטרק, , עו"ד טל יקר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דורית יפרח מאורי
* עו"ד ניר עמיחי עוסק בדיני חוזים ודיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין