השותף גרם לשותפו לחשוב שהסתבך עם גורמים עבריינים ושכנע אותו להעביר לידיו את מניותיו בחברה, כדי שלא יסתבך גם הוא. מאוחר יותר, הבין השותף שנפל קורבן להונאה, ותבע צדק בבית המשפט. התביעה התקבלה בחלקה.
שני השותפים, האחד עובד הייטק והשני יזם נדל"ן, נפגשו לראשונה בקורס יזמות עסקית במכללת "Cash Flow" שברמת גן. בין השניים נוצר חיבור מיידי, שהוביל להקמת "קבוצת בראל-תדמור" העוסקת בהשקעות נדל"ן.
לשאלות בענייני תאגידים:
פנו ל-עו"ד תאגידים
השניים חתמו על הסכם מייסדים בשנת 2010, בו הגדירו את זכויותיהם והתחייבויותיהם, ובין היתר, הסכימו כי עובד ההייטק יהיה זכאי ל-25% ממניות החברה הרגילות ולמניית הנהלה, ואילו היזם יהיה זכאי ל-75% מהמניות ולמניית הנהלה.
עוד הוסכם כי כל אחד מהשותפים ישקיע מחצית מכל סכום שיידרש להשקעה בחברה, ללא קשר לשיעור מניותיו בחברה. החברה החלה לפעול ובשלב מסוים ערכה שתי עסקאות נדל"ן שנויות במחלוקת, שהובילו למספר הליכים משפטיים.
לפי גרסת עובד ההייטק, בנובמבר 2012, הוא קיבל שיחת טלפון אנונימית בנוגע לאחת העסקאות, הנוגעת לקרקע ברחובות, בה נמסר לו כי עליו להזהיר את שותפו ש"יודע על מה מדובר".
כשהתקשר לשותפו לבירור העניין הוא מסר לו שגורמים עבריינים מהשוק האפור מתעניינים בקרקע ברחובות, וכי ההחל לשאת סכין על גופו מחשש לחייו. כעבור כחודש, כך לגרסת העובד, מסר לו השותף שהסכים להעביר לעבריינים את הקרקע והם בתמורה יאפשרו לחברה לשווק את יחידות הדיור שייבנו תמורת שכר טרחה.
לדברי ההייטקיסט, באותו שלב שותפו שכנע אותו שעדיף שיעביר לו את חלקו בחברה לשותף, רק למראית עין, בשביל שלא ניתן יהיה לקשר אותו לעבריינים. הוא הסכים וחתם על מסמכי ההעברה.
מאוחר יותר, לדבריו, הוא הבין כי שותפו "עבד" עליו וקיפח את זכויותיו. בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי מרכז נגד שותפו לשעבר הוא ביקש, בין היתר, להחזיר לידיו את מניותיו וכן כחצי מיליון שקל שהלווה לחברה.
הנתבע הכחיש את כל הטענות, וסיפר כי התובע ממציא סיפורים, כנראה כדי להסתיר מאשתו את העובדה שהיה המשקיע היחיד בחברה.
לטענתו, מיד לאחר החתימה על הסכם המייסדים, נערך הסכם נוסף בו התחייב התובע להעמיד לרשות החברה סכום של למעלה מ-2 מיליון שקל, כתנאי לשמירת חלקו בחברה, ולאחר שלא עמד בהתחייבותו הוא חתם על מסמכי ההעברה המסדירים את סיום היחסים ביניהם.
התובע טען כי במועד החתימה הוחתם על מספר מסמכים, שננקבו בהם משום מה תאריכים מוקדמים יותר ממועד החתימה בפועל, אבל משום שסמך על שותפו לא עשה מזה עניין. בדיעבד הסתבר שמדובר באותה התחייבות – שמעולם לא התוון להתחייב בה.
הטעייה מכוונת
השופט פרופסור עופר גרוסקופף בדק את המסמכים ואת העדויות השונות בתיק והגיע למסקנה שהנתבע אכן ניסה לגרום לתובע להעביר את הכספים באמצעות סיפור בדוי על עבריינים. לקביעתו, בזמן אמת הסכימו שני השותפים להשקעה שוויונית בחברה ולהעברת מניות בהתאם לה, ואילו המסמכים עליהם הוחתם הנתבע לאחר מכן, הם מסמכים נטולי היגיון שהתובע חתם עליהם עקב הטעייה, ולכן אינם מחייבים.
עם זאת, השופט דחה את בקשת התובע להשבת הכספים שהשקיע, משום שמצב החברה אינו מאפשר לה להחזיר את הלוואות הבעלים, וכי לא הוכיח שקופח כמחזיק מיעוט המניות בחברה.
לפיכך הורה השופט גרוסקופף לנתבע ולחברה להחזיר לתובע את חלקו במניות. לנוכח מעשיו חויב הנתבע לבדו בהוצאות משפט של 50 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אסף גילר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד חגי אברהמי
* עו"ד ארז אלמוג עוסק בדיני תאגידים ודיני חוזים ומסחר
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין