השופט זגורי מבימ"ש לענייני משפחה בנצרת הסביר כי במקרים קיצוניים ניתן לחלק דירה שרשומה על שם שני בני הזוג באופן לא שווה, על מנת ששניהם ייצאו ל-"יום שאחרי" במצב כלכלי שוויוני.
גבר ואישה הכירו ב-1990 כשכנים שגרו באותו בניין, כל אחד בדירה שלו. הם התחתנו והולידו בת אחת. לשניהם ילדים בגירים מנישואים קודמים.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה של אתר פסקדין
לאורך השנים הם התגוררו לסירוגין בשתי הדירות עד שבשנת 2006 רכשו דירה ביחד. כארבע שנים אחר כך מכרה האישה את הדירה שלה.
בשנה האחרונה פרץ ביניהם משבר חמור והם החליטו להיפרד. שניהם הגישו תביעות בבימ"ש לענייני משפחה בנצרת. כל אחד מהם טען שמגיע לו יותר מחצי מהדירה המשותפת, משום שהשקיע יותר מהצד השני.
בנוגע לנכסים אחרים, כספים והשקעות עבר, כל אחד הציג שלל טענות וגרסאות שונות, הכחיש את דברי רעהו וטען כי הצד השני משך והבריח כספים משותפים.
האישה גם טענה שמגיע לה חצי מדירתו של הבעל, מאחר שהעבירה לו כספים והוא הבטיח לה שהדירה תחולק בין ילדיהם המשותפים לבין ילדיו.
הבעל הכחיש וטען כי הדירה שלו היא רכוש נפרד ומעולם לא קיבל מאשתו אגורה הקשורה בה. הוא הוסיף כי מצבו הבריאותי התדרדר לאחרונה והוא מקבל קצבת נכות בסך 2,300 שקל.
שניהם הסכימו לבצע בדיקת פוליגרף ולקבל את תוצאותיה כראייה מכרעת, על אף שאמינותה שנויה במחלוקת. בבדיקה נמצא שהאישה משקרת ביחס לטענותיה המרכזיות ואילו האיש דובר אמת.
בשביל העתיד
סגן הנשיא, השופט אסף זגורי הסביר שעד היום, על פי התפיסה השלטת בבתי המשפט, דירה שנרשמה על שם שני בני הזוג חולקה באופן שווה, ללא התחשבנות ובלי קשר לשאלה כיצד נרכשה או מי השקיע בה יותר.
אלא שהשופט זגורי העיר כי בעיניו ניתן למרות זאת לחלק דירה באופן לא שווה, וזאת לא מטעמים שקשורים בעבר אלא מסיבות הקשורות בעתיד. כלומר החלוקה לא חייבת להיות שווה, אלא היא צריכה להיעשות באופן שיאפשר לבני הזוג לצאת מהנישואין במצב של שוויון כלכלי, ביום שאחרי הפרידה.
עם זאת, השופט הבהיר כי הדבר ייעשה רק במקרים חריגים. למשל, כאשר יש פערים קיצוניים ביכולות ההשתכרות של הצדדים או לצורך הבטחת מגורים טובים לילד, או במקרים של אלימות פיזית קשה ומוכחת.
מכאן השופט ניגש לבחון את המקרה, האם במסגרת פירוק שיתוף שוויוני בבית המגורים יוצאים הצדדים מקשר הנישואין להמשך חייהם במעמד כלכלי שוויוני, או לפחות דומה.
השופט הזכיר כי האיש סובל מנכות וחי מ-2,300 שקל בחודש. אין לו כמעט זכויות פנסיוניות, בעוד שכושר השתכרות האשה מגיע ל-7,500 שקל בחודש.
עם זאת, המשיך השופט, יש להתחשב בחלוקת כספים נוספים בחשבונות הבנקים וכן בעובדה שלאיש יש דירה שתישאר רק שלו. לכן, השופט הגיע למסקנה כי למרות הפער המשמעותי ביכולות ההשתכרות של הצדדים, אין מקום לחלק את הדירה המשותפת בצורה לא שווה. בהתאם, השופט קבע כי בני הזוג ימכרו את הדירה ותמורתה תחולק שווה בשווה.
השופט גם התרשם כי מאז הקרע האישה רוקנה חסכונות וקרנות השתלמות שלא לצרכי משק הבית המשותף וכחלק מהליך הברחת רכוש וכספים, וקבע כי כל הכספים בחשבונות הבנקים המשותפים והפרטיים, מהווים כספים משותפים.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד שלמה מושיץ
- ב"כ הנתבע: עו"ד חיים אלמו טמייט
* עו"ד מורן שקד עוסק בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין