פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה מעיד על חשיבותו של עריכת הסכם ממון. במקרה הזה, תבעה אישה זכויות בנכסים שרכש בעלה ורשם אותם על שמו בלבד, וזכתה.
בני הזוג, שניהם תושבי צרפת (האישה גם אזרחית ישראל) התגרשו בשנת 2007, כשלוש שנים לאחר שהבעל רכש שתי דירות בתל-אביב, אותן רשם על שמו בלבד.
צריכ/ה לנסח הסכם ממון?
להתייעצות עם עורך דין דיני משפחה
האישה, שרצתה לקבל את מחצית הזכויות בדירות התל-אביביות, הגישה תביעה לחלוקת הרכוש המשותף בבית המשפט בצרפת, ובמקביל הגישה תביעה דומה לביהמ"ש למשפחה בתל-אביב. ואולם, באותה תקופה, החליט השופט יהורם שקד שלא לדון בסוגיה כל עוד דן בה בית המשפט הצרפתי.
אלא שבמאי 2014 קבע בית המשפט הצרפתי כי אינו מוסמך לדון ברכוש שנמצא בישראל. בינתיים, הספיק האיש למכור את הדירות תמורת כ-2.27 מיליון דולר.
בעקבות פסק הדין הצרפתי הגישה האישה תביעת מתוקנת לבית המשפט הישראלי.
לטענתה, מגיעה לה מחצית התמורה עבור הדירות גם לפי הדין הצרפתי וגם לפי הדין הישראלי – בהתאם לחוק יחסי ממון. להוכחת הדין הצרפתי צירפה האישה חוות דעת של מומחה לדין הצרפתי שלפיה אם לא נערך בין בני הזוג הסכם ממון, ולא נערך ביניהם הסכם כזה, די בכך שהדירות נרכשו בתקופת הנישואים כדי שישבו לרכוש משותף.
האיש התעקש שלביהמ"ש הישראלי אין סמכות לדון בשאלת הדירות. הוא טען שחוות הדעת כלל אינה תקפה, מה גם שרכש את הדירות ממקורות שהיו בידיו עוד לפני הנישואים ולכן לאישה אין כל חלק בהן.
בין צרפת לישראל
השופט שקד הבהיר לבעל שמרגע שבית המשפט בצרפת קבע שאין לו סמכות לדון בנכסים שבישראל – קמה הסמכות לבית המשפט הישראלי ועקשנותו בעניין זה נגועה בחוסר תום לב.
למעשה, הסביר השופט, שלא רק שנתונה לו הסמכות אלא שהוא מחויב לדון בסוגיה, שכן לו היה מקבל את טענת האיש, לא הייתה שום ערכאה אחרת יכולה להכריע בגורל הדירות – מה שאומר שהגבר היה נשאר עם השלל בידו.
השופט קבע שמאחר שמקום מושבם של הצדדים הוא בצרפת יש לדון בחלוקת הדירות לפי הדין הצרפתי. בתוך כך, קיבל השופט את חוות דעתו של המומחה מטעם האישה, לאחר שקבע כי האיש לא הביא כל ראיה – אם חוות דעת נגדית ואם כל אסמכתא אחרת – הסותרת את האמור בה.
"לא אוכל לראות בעין יפה התנהלות של בעל דין הצופה על ההליך משל ההליך לא נוגע לעניינו כלל", העיר השופט. כך, נקבע שלפי הדין הצרפתי, בהעדר הסכם ממון, הנכסים שנרכשו בתקופת הנישואים – ביחד או לחוד – הם נכסים משותפים, אלא אם עברו בירושה או ניתנו כמתנה או תרומה. מאחר שהבעל לא הוכיח באיזה כספים רכש את הדירות – הרי שהכספים ממכירתן שייכים גם לאישה.
השופט הוסיף, שגם אם לא היה מסתמך על חוות דעתו של המומחה – היה מגיע לתוצאה זהה: ההלכה קובעת שכאשר הדין הזר לא הוכח ניתן להניח שהדין הזר זהה לדין הישראלי – עקרון המכונה "חזקת שוויון הדינים". מאחר שחוק יחסי ממון קובע חלוקה שוויונית בין גבר לאישה במקרה כזה, הרי שגם אז הייתה האישה זכאית למחצית הדירות.
מכאן, שחלוקת הרכוש שמתנהלת בבית המשפט בצרפת צריכה לכלול גם את התמורה עבור הדירות שנמכרו בישראל. הנתבע חויב בשכר טרחת עו"ד משמעותי של 35 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רות דיין-וולפנר
- ב"כ הנתבע: עו"ד דוד בלילישי
לחצו כאן לקריאת פסק הדין בעניין פלונית נ' פלוני
* עו"ד אורנה גלברד עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין