חבר מועצת יש"ע, אהרן דומב ("דומפה") הגיש תביעת לשון הרע נגד מחברי הספרון "השמאל הלאומי", אלדד יניב ושמואל הספרי, ונגד ד"ר גדי טאוב, שסייע להפיצו. בספרון נמתחה ביקורת חריפה על מפעל ההתנחלויות שדומב שותף לו. ביהמ"ש דחה את התביעה.
בקיץ 2009 פורסם ספרון בן 83 עמודים הנקרא "השמאל הלאומי", שבו תוארו עמדות המחברים בסוגיות פוליטיות וחברתיות שונות המעסיקות את החברה הישראלית. בין היתר, הביעו המחברים ביקורת נוקבת על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, בלשונם "מפעל ההתנחלויות", ועל סכומי העתק שהקדישה לכך המדינה במקום פיתוח תשתיות, צמצום העוני והרחבת סל התרופות.
לכתבות נוספות בנושא:
בפרק 23 בספרון, הנקרא "דומפה, ולרשטיין, זמביש ושות'", הוצגו השלושה כמי שעומדים מאחורי ה"מפעל". השלושה כונו "אדוני הארץ" ונטען כי הפכו את ממשלות ישראל לקבלן הביצוע של מועצת יש"ע בעזרת קומבינות, שקרים ואיומים.
בפרק אמנם לא אוזכרו שמותיהם המלאים של השלושה, אך אהרן דומב, הלא הוא "דומפה", הגיש בינואר 2011 תביעה נגד המחברים – אלדד יניב ושמואל הספרי, ונגד גדי טאוב, שהפיץ את הספרון באינטרנט. בתביעתו הוא הציג עצמו כתושב קריית ארבע וכבעל תפקיד במועצת יש"ע, וטען שפרסום הספרון, ופרק 23 בפרט, מהווים לשון הרע. הוא דרש את גניזת הספרון ופיצויים של 300 אלף שקל.
הנתבעים טענו, כי התובע, המוזכר בכינויו בלבד, מובא כסמל לרעיון רחב יותר הקשור למפעל ההתנחלויות והפרסום אינו אלא הבעת דעה בנוגע לעניין ציבורי. לדבריהם, התביעה נועדה להעניש אותם על דעותיהם ולהרתיע אחרים מלהביע את דעתם, וזוהי פגיעה חמורה בחופש הביטוי הפוליטי והציבורי.
ריבוי דעות הוא מבורך
שופטת בימ"ש השלום בירושלים, תמר בר-אשר צבן קבעה, כי ההתייחסות לאותו פרק בספרון ככזה העוסק בתובע מוציאה דברים מהקשרם וחוטאת להבנת הספרון כולו. לדבריה, אין צורך בקריאה אינטליגנטית כדי להבין שכוונת המחברים הייתה להביא אמירה מזלזלת כלפי המתנחלים בכללם, וברור כי מדובר בהתייחסות כוללנית.
השופטת קבעה, כי ניסיון התובע לנכס לעצמו עלבון מהדברים מעורר תמיהה ואף הבהירה כי מדובר בכתיבה פוליטית בסגנון ספרותי בוטה ומתריס שאינה מתיימרת להציג עובדות נכונות או מדויקות.
השופטת בר-אשר צבן ציינה, כי חילוקי דעות פוליטיים, קשים ככל שיהיו, אינם מצדיקים הגבלת חופש הביטוי ושלילת פרסום, בפרט שהתובע הוא דמות ציבורית. במקרה כזה, עקרון חופש הביטוי גובר על פני זכותו לשם טוב, אם זכות זו בכלל נפגעה. ריבוי דעות הוא דבר מבורך, הוסיפה השופטת, שדחתה את התביעה כאמור.
התובע חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 70 אלף שקל.
על אף העובדה כי במקרה זה נשללה הזכאות לפיצוי בגין לשון הרע, ריבוי התביעות המוגשות בגין עילה זו מצביע על מגמה של ממש כנגד השימוש החופשי הנעשה בפרסומים שעלולים לפגוע בשם הטוב של אדם או חברה, והפגיעה העצומה שנגרמת מהם.
* עו"ד מיכל שחר עוסקת במשפט אזרחי-מסחרי ומשמשת כיועצת משפטית של לשכת היועצים העסקיים.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין