תביעת המזונות נדחתה בטענה שעצם המעמד של ידועה בציבור אינו מקנה לאישה זכות אוטומטית למזונות. השופט העיר כי לנוכח טענתה שבן זוגה סחט ממנה כספים, הכנסתה למעשה גדלה לאחר הפרידה.
בני הזוג חיו יחד בין השנים 2004-2012. לאחר שנפרדו הגישה האישה תביעה רכושית במסגרתה ביקשה להצהיר כי הדירה בה התגוררה עם בן זוגה לשעבר, הרשומה על שמו בלבד, שייכת גם לה. ביולי 2014 בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קיבל את התביעה.
לייעוץ בנושא ידועים בציבור
פנו ל - עורך דין דיני משפחה
לאחר מכן, עבר ביהמ"ש לדון בתביעת האישה ל"מזונות משקמים" – תשלומי תמיכה לתקופה שלאחר הפרידה, אותה הסכימה לתחום לשנתיים. לטענתה, זכאותה למזונות מתגבשת כמי שהייתה הידועה בציבור של הנתבע והסתמכה עליו כלכלית לאורך שנים.
האישה טענה כי הנתבע נטש אותה במפתיע כשהייתה במצב קשה, ובעוד שהוא נהנה מהכנסה של 25 אלף שקל בחודש, היא חיה מהיד-לפה.
הנתבע, לעומת זאת, טען כי מצבו הכלכלי גרוע מזה של התובעת. לשיטתו, היא גם אינה יכולה לטעון בנשימה אחת שהוא ניצל אותה כלכלית ונטל את כל כספה, כפי שטענה בתביעה הרכושית, ומצד שני לטעון שטיפחה ציפייה כי יתמוך בה כלכלית לאחר הפרידה.
הטענות ברכושית סיכלו את התביעה
השופט שמואל בר-יוסף ציין כי ידועה בציבור אינה זכאית למזונות באופן אוטומטי רק מעצם מעמדה. הזכות קמה רק כאשר ניתן להסיק שבין בני הזוג נכרת הסכם משתמע, כך שהיה על התובעת להוכיח שלנוכח אופיה וטיבה של מערכת היחסים היא פיתחה ציפייה מוצדקת להסתמך על תמיכתו הכלכלית של בן זוגה בעת הפרידה.
במקרה זה, קבע השופט, מערכת היחסים בין הצדדים הייתה עכורה. התנהלות הנתבע, כפי שהשתקפה בעיקר מטענות התובעת בתביעה הרכושית, מעידות שלא היה הסכם כזה בין התובעת לבינו. במערכת יחסים של ניצול והתעללות, כפי שטענה התובעת במסגרת התביעה הרכושית, לא הייתה לה סיבה לחשוב שהנתבע יסייע לה לאחר הפירוד.
השופט הזכיר שהנתבע גם לא רצה להתחתן עם התובעת וכי היא עצמה טענה כי סחט ממנה כספים ורוקן אותה מרכושה. המסקנה היא, קבע השופט, שמערכת היחסים לא התבססה על ערבות הדדית ותמיכה.
למעשה, הוסיף השופט, אותן טענות ששימשו לביסוס התביעה הרכושית של התובעת עומדות לה לרועץ במסגרת תביעת המזונות: "ככל שהתובעת נעשקה על ידי הנתבע, הדבר יכול לבסס תביעה כספית או רכושיות, אך עושק נטען זה שומט את הקרקע תחת הטענה לקיום הסכם מכללא שמהותו הפוכה לחלוטין... אכן, התובעת מודה בלשון ברורה כי ידעה שאין לה על מי לסמוך ולהסתמך, באשר (לטענתה) בן הזוג התומך הפך לבן זוג נתמך ועושק!".
עוד כתב השופט: "כמאמר מוסגר יוער, כי לנוכח טענות התובעת כי נעשקה על ידי הנתבע, אשר (כך לפי הנטען) חי למעשה על חשבונה, הרי ברי כי מעת שהשניים נפרדו חל שיפור במצבה של התובעת אשר מלוא הכנסותיה חזרו לידיה ולא המשיכו להאכל על ידי הנתבע".
השופט גם דחה את טענת התובעת בדבר מצבה הכלכלי ומצא, כי היא ממש לא נזקקת ובפועל חשבונה מצוי לרוב ביתרת זכות.
משכך, השופט דחה את התביעה אך לנוכח הסכמת הנתבעת לזירוז ההליך וקיצורו, היא חויבה בשכר טרחת עורכי דין נמוך של 7,500 שקל בלבד.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד דנה בר-נר עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין