האב לא עמד בתשלומי המזונות לבנו. ביהמ"ש הסכים לפרוס לו את החוב, אלא שאז האם ביקשה להוסיף על החוב גם ריבית פיגורים – ריבית עונשית במהותה. נקבע שמאחר שהאב החל לשלם את החוב אין להוסיף לו ריבית פיגורים.
אב שלא שילם לבנו מזונות מנובמבר 2000 צבר חוב מזונות עצום ופנה ב-2006 לביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים בבקשה להפחית את שיעור החוב ולפרוס אותו לתשלומים.
באוקטובר 2007 דחה ביהמ"ש את הבקשה להפחתת המזונות, אך קיבל את הבקשה לפרוס את חוב העבר כך שיוסיף 500 שקל לסכום המזונות החודשי שעמד על 1,700 שקל.
לייעוץ בנוגע לתשלום מזונות
פנו ל- עורך דין משפחה
בעקבות ההחלטה פנה האב לרשם ההוצאה לפועל וביקש שיבטל את חיובי הריבית, הרגילה והפיגורים (ריבית על איחור בתשלום), שהתווספו על קרן חוב מזונות העבר, אך זו נדחתה.
בהמשך, בין השנים 2007-2013 האב שילם בעקביות את חוב המזונות בהתאם לפסק הדין.
ב-2014 ביקשה האם להגדיל את קרן חוב המזונות בהוצאה לפועל בגין הוצאות חריגות. האב התנגד וטען שכבר שילם (טענת 'פרעתי'), והעלה שוב, אחרי תקופה ארוכה את סוגיית ריבית הפיגורים.
בהוצאה לפועל דחו את טענתו וקבעו שחוב המזונות מהעבר של האב ממשיך וצובר הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לדין ולכן לא תחול עליו רק ריבית רגילה אלא גם ריבית פיגורים.
האב ערער על ההחלטה בפני ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים.
האם והמדינה התנגדו לעמדתו, וטענו שחוב שמצטבר בעקבות אי תשלום מזונות שנקבעו בביהמ"ש (מזונות פסוקים) נושא ריבית פיגורים, גם אם נפרס לתשלומים. האם גם טענה שלא צריך להפלות לרעה את בנה, שהוא למעשה הזוכה בתיק המזונות.
הטבת החייב תיטיב עם בנו
השופט נמרוד פלקס סבר שלשון החוק מובילה לתוצאה הפוכה מזו שאליה הגיעה רשמת ההוצאה לפועל. לדעתו, אין להוסיף לחוב מזונות מהעבר ריבית פיגורים אלא רק ריבית רגילה
אמנם, הסביר השופט, ניתן לפרש את החוק כאילו אינו שולל הוספת ריבית פיגורים, אולם הפירוש הזה לא מסתדר עם תכלית החוק כפי שפורש בפסיקות ביהמ"ש העליון. בעליון הובהר שחוק הריבית מגדיר שני מנגנונים כלכליים שתכליתם שונה: האחד הוא הפרשי הצמדה וריבית "רגילים", שמטרתו להביא את הזוכה למצב שבו ערך המטבע שבידו משקף את הסכום המקורי שחייבים לו. השני הוא ריבית פיגורים, שהיא מעין סנקציה שתכליתה לתמרץ את החייב לשלם את החוב שנפסק לו.
השופט הסביר שחוב מזונות ילדים הוא חוב ייחודי – שמתחילתו ועד סופו בדרך כלל חולף זמן רב (מהיום בו הילד נולד ועד לסוף שירותו הצבאי). בניגוד לחובות רגילים, שנצברים על אירועי עבר, חוב מזונות הוא חוב כלפי העתיד ומטרתו לתת מענה לצרכי הילד בעתיד תוך התחשבות במצבו של ההורה החייב בתשלומם.
השופט הסביר שבמקרה כזה, לא צריך להעניש את האב ולהוסיף לו ריבית פיגורים לעתיד, במיוחד לאחר שהוא ממלא את פסיקת ביהמ"ש ופורע את התשלומים בהם חויב.
לבסוף הסביר השופט פלקס כי פן ייחודי נוסף של חוב המזונות הוא היותו חוב גמיש – שאפשר לפרוס אותו – במטרה לשמור על היחסים בין החייב במזונות, האב, לילדו. כמו כן ביקש השופט להזכיר, כי אם לאב לא יהיו אמצעים מינימאליים למחייה, הוא לא יוכל ממילא לשמור על קשר טוב ומיטיב עם ילדו.
בסיכומו של עניין החלטת ההוצאה לפועל בוטלה, ולא נקבעו הוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד ניר כחלון עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין