אישה שרכשה דירה התלוננה כי מידותיו הקטנות של מתקן החניה מונעות ממנה להשתמש בו ופוגעות בערך הדירה. ביהמ"ש קיבל את תביעתה, והורה לאחראים למחדל לפצות אותה ב-290 אלף שקל.
הדירה שבשכונת רמת אביב החדשה בתל-אביב נרכשה ב-2008 מחברת "ר.א.מ מגרשי יוקרה" תמורת 2.29 מיליון שקל.
בהסכמי המכר נכתב כי בתוספת לדירה, האישה תקבל שני מקומות חניה. עם כניסתה לדירה כעבור כשנה גילתה האישה כי מדובר למעשה במתקן חניה, שרכבה מסוג ג'יפ, אינו יכול להיכנס אליו בשל מידותיו הצרות והגבלת המשקל במתקן. עוד היא טענה כי אחד מתאי החניה שהוקצה לה נמוך מגובהו של רכב סטנדרטי, ומכאן שכלל לא ניתן להשתמש בו.
הקבלן הפר את הבטחתו?
פנו ל-עו"ד דיני מקרקעין
פניות האישה למנהל ולחברה לא נענו מעל שנה והיא הגישה נגדם תביעה לבית משפט השלום בתל אביב.
בתביעתה טענה כי לא ניתן לעשות שימוש סביר בחניות שהוקצו לה, ומכאן, העריכה את ירידת הערך שנגרמה לדירתה ב-432 אלף שקל. בנוסף, דרשה האישה פיצוי של 180 אלף שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לה, בזבוז הזמן שנכפה עליה, והצורך לחפש מקום חניה חלופי מספר פעמים ביום.
הנתבעים הכחישו כל אחריות לנזקי התובעת או לליקויים שנפלו לכאורה במתקן החניה. בכל מקרה, הם טענו כי במידה שהתביעה תתקבל האחריות תוטל על מנהלת פרויקט הבנייה, חברת "אפרתי מדפיס" על ספקית מתקן החניה, חברת "פרומוט", וכן על יועץ התנועה. בהתאם, שלחו הנתבעים הודעות צד שלישי לשלושת ה'אשמים' לשיטתם, שמצידם, התכחשו לאחריותם והטילו האחד על השני את האחריות.
כך למשל, מנהלת הפרויקט וספקית המתקן טענו שהנתבעים סטו מהיתרי הבניה והגבילו את מרחב התמרון לתוך המתקן, ואילו יועץ התנועה טען כי המתקנים לא אושרו על ידו ולא הותאמו לגודל החניות המתוכנן, ככל הנראה כדי לחסוך בעלויות.
בתגובה, טענה התובעת כי מנהל החברה הבטיח לה באופן מפורש כי תקבל שתי חניות מרווחות, ולא ציין כל מגבלה.
לא צוינה מגבלה
השופט יאיר דלוגין קבע כי מכיוון שלא פורט בפני התובעת מהן מידות תאי החנייה שתקבל, היא הייתה רשאית להניח כי תוכל להחנות בו כל רכב פרטי לרבות ג'יפ.
בנוסף, קיבל השופט את עדות בן זוגה של התובעת, שסיפר כי אינו מסוגל להחנות במתקן את רכבו מסוג אאודי, ובהעדר כל ראיה הפוכה מכלל הנתבעים, קבע כי החניות אינן מאפשרות גם שימוש של רכב ברוחב ממוצע.
מכיוון ש"ר.א.מ" ומנהלה התקשרו עם התובעת בהסכמים מבלי לציין כל מגבלה עתידית בחנייה חייב אותם השופט לפצות את התובעת ב-240 אלף שקל עבור ירידת ערך הדירה ו-50,000 עבור עוגמת נפש, בתוספת 63,130 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
עם זאת, השופט קיבל את הודעות הצד השלישי ששלחו הנתבעים בחלקן וחייב אותם להחזיר לחברה כ-175 אלף שקל עקב אחריותם לנזקים.
לסיום כדאי לציין, שיתכן שהמקרה ישליך על פרויקטים של תמ"א 38, היות שבפרויקטים מסוג זה עושים שימוש רב במתקני חנייה, המהווים פתרון תכנוני וטכני בסיטואציה של חוסר במקום כשהמגרש קטן יחסית.
- ב"כ התובעת: עו"ד מירה וולף
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רון זהבי, עו"ד אודי ווקיל, עו"ד ישיעהו גיבור, עו"ד עופר עוזרי
* עו"ד גולן בן צבי עוסק בדיני מקרקעין ותמ"א 38
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין