תושבת "שכונת הדואר", שנמצאת בין ירושלים לרמאללה, נדהמה לגלות שאינה נחשבת "תושבת" ישראל, על אף היותה אזרחית ופנסיונרית של משרד החינוך. ביה"ד לעבודה: צריך גם לקחת בחשבון שיקולים של כבוד האדם.
האישה, ילידת 1937, עבדה 29 שנה במשרד החינוך ויצאה לגמלאות בשנת 2000. ב-1996 היא קיבלה אזרחות ישראלית. כמו כן, שולמו לה גמלת זקנה וגמלת שארים לאחר שבעלה נפטר.
לייעוץ בענייני ביטוח לאומי:
עורך דין ביטוח לאומי
לאורך השנים היא התגוררה ב"שכונת הדואר" שנמצאת מחוץ לירושלים אך בתוך תחום גדר ההפרדה.
באפריל 2010 שלח לה ביטוח לאומי מכתב, בו הודיע שעל פי המידע שבידיו, היא הפסיקה להיות תושבת ישראל מתחילת 2003. כשנתיים מאוחר יותר, נשלח אליה מכתב בו נדרשה להחזיר חוב של כ-257,000 שקל, עקב גמלאות ששולמו לה שלא כדין בתקופה שבין 2003 ל-2010.
בעקבות זאת היא הגישה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. היא העידה כי שמעה בשנת 2003 שהיא עשויה לסכן את זכויותיה כתושבת ישראל אם תמשיך לגור בשכונת הדואר, ולכן עברה לגור אצל ילדיה במזרח ירושלים.
לפי גרסתה, הנכס בשכונת הדואר שימש את המשפחה כ"דיוואן" (אולם או סלון לעריכת אירועים משפחתיים), אך התובעת לא התגוררה בו.
כאן המקום לציין כי בתחילת 2003 בוצע שינוי בחוק הביטוח הלאומי, הידוע כ"תיקון 60". עד אז, מי שגר בשכונת הדואר, ש"בשטחי המועצה הפלשתינאית", נחשב "תושב ישראל באזור", והיה זכאי לגמלאות, כל עוד שילם דמי ביטוח כמובן.
עם חקיקת תיקון 60, התנאי להמשך המעמד של "תושב ישראל באזור", היה אחד מאלה: מגורים ביישובים או באתרים צבאיים, או מגורים "באזור" ועבודה בישראל.
כלואים
לאחר שהקשיב לעדויות השונות, השופט דניאל גולדברג לא השתכנע שהתובעת העתיקה את מרכז חייה משכונת הדואר למזרח ירושלים בתקופה שבין 2003 ל-2010.
ובכל זאת, השופט הגיע למסקנה שגם אחרי תיקון מספר 60, התובעת נחשבת "תושב ישראל באזור". בעיניו, מטרת מדיניות ביטוח לאומי הייתה: "להסדיר את עניינם של תושבים שמצאו עצמם שלא מרצונם 'כלואים' בתוך גדר ההפרדה מחוץ לתחום המוניציפלי של ירושלים, ולא יכלו לקבל שירותים מהרשות הפלסטינית. לגבי אותם תושבים נקבע, שהחל ממועד צו התפיסה שנדרש לבניית הגדר הם ייראו כמי שחוק הביטוח הלאומי חל עליהם".
רציונל זה חל על התובעת, הבהיר השופט. היא לא התגוררה ביישובים או באתרים הצבאיים, אלא התגוררה "באזור". לפיכך נשאלה השאלה אם החל מ-2003 התובעת הייתה מי ש"מועסקת בישראל". השופט סבר שכן, וזאת למרות העובדה שהיא כבר יצאה לגמלאות.
התובעת עבדה 29 שנה במשרד החינוך ונשאה בתשלומי דמי ביטוח לאומי, עד שהגיעה לגיל הפרישה. השופט סבר שיש לראות בה כמי שמועסקת בישראל, גם בשעה שמעסיקה משלם לה גמלאות ולא שכר עבודה, שהרי הזכות לגמלה נצברת תוך כדי תקופת העבודה ומהווה חלק מן התמורה לה.
"התוצאה לפיה התובעת הייתה מאבדת מעמד זה עם פרישתה לפנסיה היא תוצאה קשה שאינה מתיישבת עם שיקולים של הגנה על כבוד האדם – אותם יש לשקול על פי הלכת חלאק כאשר קובעים את היקף ההחלה האקסטריטוריאלית הפרסונאלית של חוק הביטוח הלאומי על מי שהוא אזרח ישראל אך אינו תושב ישראל", קבע השופט.
בהתאם, השופט קיבל את התביעה והורה על ביטול החוב. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד בסאם כרכבי, עו"ד סופי טיקוצקי
- ב"כ הנתבע: עו"ד ויויאן קליין-בנימין
* עורך דין מארון עילטאי מייצג בתביעות נגד ביטוח לאומי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין