את סכום העתק ישלמו ישיבת "קול אריה" ומשרד החינוך לתלמיד שהותקף במהלך הפסקה. בית המשפט קבע ששני הגופים היו צריכים להקפיד על הצבת מורה תורן שישגיח על המתרחש בתוך כתלי בית הספר.
האירוע התרחש במרץ 2007, בעת הפסקה בצהריים, ובמסגרתו נפגע תלמיד בן 11 בישיבת "קול אריה" שבירושלים. לפי עדות התלמיד, הוא נכנס לכיתה ומצא שם תלמיד אחר בוכה. לאחר שהביע התעניינות בשלומו, וזה ענה לו "תעוף מפה", הוא יצא מהכיתה לכיוון המסדרון.
הותקפתם בבית הספר?
פנו ל - עורך דין נזיקין
התלמיד סיפר ששנייה לאחר ששמע "תיזהר, אחורה", התנפל עליו התלמיד הבוכה מאחור, דחף אותו לרצפה, בעט בו וקפץ על יד ימין שלו עד שזו נשברה והוא התעלף מכאבים.
במהלך האירוע ניסה אחיו של התלמיד המותקף לבוא לעזרתו, אולם הוא ציין שהתוקף היה חזק ממנו באופן משמעותי, לכן רץ לחדר המורים "שיבואו לראות מה קורה". למקום הגיע מנהל הישיבה, שראה שהפגיעה רצינית, והזמין אמבולנס שפינה את התלמיד לבית החולים.
כעבור ארבע שנים הגיש התלמיד המותקף תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון. לטענתו, משרד החינוך והישיבה אחראים לנזק שנגרם לו, מאחר שכשלו בתפקידם למנוע את התקיפה. התלמיד טען שהישיבה הייתה אמורה להציב מורה תורן בהפסקה, ושמשרד החינוך לא וידא שזה נעשה.
הישיבה סירבה לקחת אחריות על האירוע, וטענה שהוא היה בלתי נמנע. לטענתה, לוח התורנויות בהפסקות התנהל בהתאם לנהלי משרד החינוך הקובעים כי מורים משגיחים יוצבו בחצר ובעת ההפסקה הגדולה בלבד.
גם משרד החינוך הסיר מעצמו אחריות לאירוע התקיפה הפתאומי, והוסיף שנשלח מטעמו מפקח שווידא שבית הספר מיישם את הנחיותיו.
למנוע התפרצות אלימה
השופטת ד"ר איריס סורוקר הסבירה שעל מוסד חינוכי מוטלת חובת השגחה בכל הפסקה, בין אם קצרה או ארוכה, ובין אם במסדרון או בחצר בית הספר.
לדעתה, הישיבה, כמוסד חינוכי, הייתה צריכה לצפות את האפשרות לתוקפנות בין התלמידים, בהתחשב בגילם, בזמן ההפסקה ובאופיו ה"תוסס" של התלמיד התוקף, כפי שהעיד עליו מנהל הישיבה. הצבת מורה תורן הייתה מרסנת את התלמיד התוקף או לפחות מפחיתה את הנזק שנגרם לתובע. לפיכך סברה השופטת שהישיבה התרשלה כשלא הפעילה אמצעי זהירות סבירים למניעת אלימות הדדית וסכנות.
בנוסף השופטת לא אפשרה גם למשרד החינוך להתחמק מאחריות. לשיטתה, גם הוא התרשל כשלא וידא ולא אכף את הנוהל של מינוי מורה תורן להשגחה בהפסקות גם במסדרונות בית הספר, ולא רק בחצר.
את האחריות בין הישיבה למשרד החינוך החליטה השופטת לחלק באופן שהישיבה תישא ב-75% מעלות נזקי התובע ומשרד החינוך יישא ב-15%.
לאחר שהשופטת התרשמה ממצבו הרפואי והעמידה את נכותו התפקודית על 17% היא פסקה שהנתבעות יפצו אותו על אובדן כושר השתכרות עד גיל 67 בגובה 50% מהשכר הממוצע במשק, הפסדי פנסיה לפי 12% מסכום הפיצויים על הפסדי השכר; הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר בסך 15 אלף; הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד בסך 25 אלף; עזרת זולת לעתיד בסך 30 אלף; ופיצוי עבור כאב וסבל בסך 100 אלף שקל.
בסך הכל הפיצוי יעמוד על כחצי מיליון שקל בהתחשב גם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שהועמד על 23.6% מסכום הפיצויים.
- ב"כ התובעים: עו"ד אמנון גולן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מושקוביץ', עו"ד לוי
* עו"ד שרה גורן עוסקת בדיני נזיקין, ביטוח ורשלנות רפואית
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין