הצעירה נפלה במועדון לילה והובהלה לביה"ח וולפסון. בתום 5 שעות ניתוח, התגלתה הצלקת המכוערת על עכוזה. הצעירה תבעה פיצוי ממשרד הבריאות, שהשיב בתגובה שהצלקת דווקא ריסנה את התובעת, שנהגה להסתובב בבגדים חושפניים. ביהמ"ש התרעם.
הצעירה יצאה לבילוי במועדון באחד מלילות דצמבר 2009 ונפלה בעת שרקדה. היא נחבלה ברגלה והובהלה לבית החולים וולפסון שבחולון, שם הוכנסה לניתוח שארך חמש שעות. לאחר שהועברה להתאוששות התגלה אודם בעכוזה, שאובחן כפצע לחץ או כוויה.
לא סיפרו לכם על הסיכונים של הניתוח?
כנסו ל- פורום רשלנות רפואית של פסקדין
האודם הזה הפך בסופו של דבר לצלקת גדולה וכואבת. כשנתיים לאחר האירוע, הגישה הצעירה תביעת רשלנות רפואית נגד משרד הבריאות ובית החולים וולפסון.
לטענתה, הפצע נגרם לה במהלך הניתוח, בשל רשלנות הרופאים. אמנם, ברבות הימים הצלקת הפסיקה לכאוב, אולם הדימוי העצמי שלה נפגע, והצלקת מפריעה לה ללבוש בגד ים, תחתון חוטיני או מכנסיים קצרים.
המדינה, שהיא גם בעלת בית החולים, טענה כי התובעת כבר תבעה מהמועדון פיצוי על נזקי גוף, כך שהיא לא זכאית לפיצוי נוסף. מעבר לכך, המדינה הכחישה שהפצע נגרם במהלך הניתוח וטענה כי מקורו בנפילה.
לחילופין נטען כי גם אם תתגלה רשלנות, הנזקים שתיארה התובעת מוגזמים ומופרכים, שכן "כולו מדובר בצלקת". בסיכומי המדינה גם נכתב כי "מתקבל הרושם שמדובר בבחורה משוחררת וליברלית, וכל מה שמפריע לה הוא, שאינה יכולה ללבוש תחתוני חוטיני, או בגד ים בסגנון זה... באופן פרדוקסלי – אולי הצלקת הזו הטיבה עמה וריסנה אותה".
ממש לא "כולו צלקת"
השופטת אורלי מור-אל מבית משפט השלום בתל-אביב לא ממש אהבה את הטענה הזו: "למורת רוחם של הנתבעת או של באי כוחה, זכותה המלאה של התובעת ללבוש בגדים חושפניים כרצונה ובגדי ים בהתאם לטעמה האישי, מבלי שתזכה לביקורת ולציונים מפי באי כוחה של הנתבעת".
לגופו של עניין השופטת דחתה את הטענה לגבי התביעה נגד בעלי המועדון וקבעה כי ההליך שם כלל לא עסק בנזקי הצלקת.
השופטת פסקה כי במקרה זה המדינה היא שצריכה להוכיח שלא התרשלה, בין היתר משום שהפצע או הכוויה נגרמו לתובעת במהלך הניתוח, בשעה שהייתה מורדמת.
אלא שהנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה: התזה כי מדובר בפצע מהנפילה נדחתה על ידי השופטת בהסתמך על עדויות המומחים. נקבע, כי מדובר בפצע שנגרם כתוצאה מנוזל חיטוי או עיקור שהצטבר על גופה של התובעת במהלך הניתוח - נזק שלא היה אמור לקרות לאישה צעירה ובריאה לו הצוות הרפואי היה מקפיד על אמצעים מונעים ובקרה.
השופטת גם ציינה כי בית החולים נמנע מלבדוק את הסיבה להיווצרות הפצע ולא ביצע כל בדיקה או תחקיר בזמן אמת, אף שראוי היה לעשות זאת. מחדל נוסף הוא היעדרם של עדי מפתח כמו המנתח הראשי, הסניטר והאחות שטיפלו בתובעת.
הנתבעים לא הצליחו לשכנע את השופטת שלא התרשלו והיא פנתה לאמוד את הפיצוי שמגיע לתובעת. השופטת ציינה שהתובעת עשתה רושם של בחורה אינטליגנטית, דוברת אמת, שברור שהצלקת השחיתה את גופה ופגעה בדימוי הגוף שלה. לא מדובר כאן "כולו" בצלקת, הבהירה השופטת ופסקה לתובעת 180 אלף שקל מתוכם 170 אלף שקל כפיצוי לא ממוני על כאב, סבל ועגמת נפש. היתר נפסק עבור הוצאות רפואיות ועזרת הזולת.
המדינה חויבה גם בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובעת: עו"ד גפני
- ב"כ הנתבעים: עו"ד גלס
* עו"ד רן שקד עוסק בתביעות רשלנות רפואית ונזקי גוף
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין