המנוח קיבל מאמו את זכות המגורים בדירתה שבתל-אביב בעוד שאחותו הפכה לבעלים. לאחר שנפטר טענה זוגתו כי היא זכאית להישאר בדירה. בית המשפט דחה את טענתה, וקיבל את טענת האחות שלא ניתן להוריש זכות למגורים. עם זאת, ניתנו לידועה בציבור מספר חודשים להתארגן לפינוי.
שני אחים ירשו את זכויות הוריהם בדירה ברחוב אחד העם בתל אביב. בצוואה רשמה אימם כי היא מעבירה את הבעלות בדירה לבתה, אולם מותירה לבנה את הזכות לגור בה "לכל ימי חייו וללא תמורה". האם הסבירה את החלוקה בכך שלבן יש חובות כספיים גדולים, והיא מסרבת שהזכויות בדירה, שהושגו בעמל רב על ידי בעלה, ישמשו לכיסוי חובותיו. מעבר לכך היא הביעה את רצונה שנכסי המשפחה לא יועברו לאף גורם זר.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין מקרקעין
וכך, הבן המשיך לגור בדירה לאחר מות אמו, ובשלב מסוים גם זוגתו הצטרפה אליו. ואולם, באפריל 2014 הוא נפטר, והיא נותרה בדירה לבדה.
כעבור כארבעה חודשים פנתה בעלת הדירה – האחות – לבית משפט השלום בתל אביב, וביקשה לפנות את בת הזוג ולחייב אותה בדמי שכירות בסך של כ-22 אלף שקל (5,500 שקל לחודש), עבור התקופה שגרה בדירה ללא רשות.
לטענת בת הזוג, היא והמנוח – אחי התובעת – ניהלו מערכת יחסים של ידועים בציבור מעל לעשר שנים, ובצוואתו הוא הוריש לה את כל רכושו, ובכלל זה גם את זכותו להחזיק בדירה. היא חיזקה את דבריה בכך שצוואת האם המנוחה לא אסרה להוריש או להעביר את זכות השימוש לאדם אחר, ובטח לא לבת משפחה – כמותה.
האחות – התובעת – טענה כי הזכות שהוענקה לאחיה היא אישית ואינה ניתנת להורשה. בנוסף, גם אם היה מקום לקבוע שהיא ניתנת להורשה, הרי שהיא תקפה רק במשך חייו של האח, ומשנפטר, טענה האחות, הלכה עמו הזכות.
זכות אישית
השופטת עידית ברקוביץ קיבלה את תביעת הפינוי.
היא הסבירה כי הוראות הצוואה של האם ברורות ומהן עולה כי זכות המגורים הוגבלה לבן – ורק לבן – לכל ימי חייו. זכות זו, קבעה השופטת, הייתה זכותו האישית כל זמן שהיה בחיים ומרגע שנפטר היא כבר אינה שלו והוא לא יכול להעבירה הלאה.
משכך, קבעה השופטת, לנתבעת אין זכות להמשיך לגור בדירה ועליה להתפנות. מועד הפינוי נקבע לעוד כחודשיים (מאי 2016), כדי לתת לה זמן להתארגן ולמצוא מקום מגורים חלופי.
באשר לדמי השימוש, השופטת ברקוביץ קיבלה את התביעה בחלקה בלבד.
השופטת הסבירה כי בהסכמת התובעת, היא מעניקה לנתבעת תקופת חסד של שלושה חודשים בשל אובדן בן הזוג שלה. משכך, היא מחויבת לשלם שכר דירה רק על אוגוסט 2014, לפי 5,500 שקל לחודש.
את שכר הדירה מספטמבר 2014 ועד פינוי הדירה בפועל, על התובעת לתבוע בהליך נפרד, מאחר שהנזק עוד לא התגבש ביום הגשת התביעה (כיוון שהפינוי עוד לא התקיים).
לבסוף, הנתבעת חויבה ב-5,500 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 3,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 17,550 שקל.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכי הדין שולמית לאלו ושלמה ובר עוסקים בדיני מקרקעין
** הכותבים לא ייצגו בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין