דייר מוגן בדירה בתל אביב תבע את הנאמנים על הבניין – שהוא חלק מהקדש ציבורי התומך בתלמידי ישיבה – בטענה שאחד מהם התחייב למכור לו את הדירה בה הוא מתגורר. המחוזי קבע שהדייר לא הוכיח תנאים מינימליים לקיומו של הסכם מכר, ודחה את התביעה.
לפני כ-20 שנה נפטרו בעלי בניין בן 3 קומות ברחוב פיארברג 13 תל אביב והותירו אחריהם צוואה שמורה להשתמש בנכס כהקדש ציבורי, על מנת לתמוך בכולל "תפארת מנחם ואוהל מאיר".
לשאלות על ירושת נכסים:
פנו ל-עורך דין מקרקעין
בהתאם, מונו להקדש שישה נאמנים, שהתחייבו לפעול ביחד ובהסכמה כדי לקיים את צוואת הבעלים.
בשנת 2001, אחד הדיירים המוגנים בבניין התקשר עם אחד הנאמנים והחל לערוך עבודות שיפוצים בבניין ובדירה נוספת בפתח תקווה, שאינה קשורה להקדש. חמש שנים לאחר מכן הוא קיבל מהנאמן שיק עבור העבודות, שעלותן הוערכה ב-469,431 שקל.
אלא שלטענת הדייר השיק ניתן לו כביטחון ולמעשה הנאמן הבטיח לו שתמורת העבודות הוא יוכל לרכוש שתי דירות בבניין, שכאמור שייך להקדש, בקיזוז שווי העבודות. שש שנים לאחר מכן, ולאחר שלא הצליח לקבל את הדירות, פנה האיש ללשכת ההוצאה לפועל בכוונה לממש את השיק.
בעקבות התנגדות הנאמן, הגיע העניין לבית משפט השלום בתל אביב, שאישר לדייר לגבות את החוב, תוך שקיבל את הטענה לפיה הנאמן התחייב למכור לו זכויות בהקדש, אך בדירה אחת בלבד.
במקביל, פנה הדייר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתביעה להורות על אכיפת מלוא ההתחייבות של הנאמן. הבעיה הייתה שהיה עליו להוכיח התחייבות בעל פה, שכן בין השניים לא נערך כל הסכם בכתב.
הנאמנים של ההקדש התנגדו לתביעה, וטענו כי לצורך ביצוע הסכם מכר כזה יש צורך בחתימת כל הנאמנים ובאישור בית המשפט, כך שהבטחה של נאמן אחד אינה מספיקה. הם גם הגישו הודעה המאשרת זאת מטעם רשם ההקדשות.
בכל מקרה, טענו הנאמנים כי הדייר לא הציג כל ראיה בכתב לקיומו של הסכם מכר כזה, מה גם שלא סוכמו פרטים רבים לגבי העסקה כגון סכום התמורה שלה, מועדי התשלום, ואופן העברת הזכויות.
במהלך הדיון התגלה שהתובע ידע שלא ניתן לרכוש זכויות בדירה מבלי למלא את דרישותיו של רשם ההקדשות.
לא יכול גם וגם
השופט יהושע גייפמן קיבל את טענות הנאמנים, לפיהן התובע כלל לא הוכיח את הפרטים המינימליים (לדוגמא, ענין הכרחי כהעלאת ההסכמות לגבי עסקה על הכתב), כנדרש לאכיפת הסכם מכר, שהנאמן שלכאורה אחראי לו – מכחיש אותו.
כמו כן, השופט הסביר כי התובע לא יכול גם לדרוש לפדות את השיק עבור העבודות שביצע ומצד שני להגיד שביצע את העבודות כחלק מרכישת הדירה.
עוד ציין השופט, כי התובע פעל בחוסר תום לב, גם כאשר התעלם לחלוטין מכך שהעסקה צריכה לקבל אישור מהנאמנים, וגם כאשר ביקש להכניס גם את התשלום השיפוצים בדירה נוספת – שאינה חלק מההקדש – כחלק מהתמורה עבור הדירה.
משכך, השופט החליט שלא לאשר לתובע לרכוש את הדירות, אם כי הסביר שאין כל מניעה שהוא יגבה את התמורה על השיפוצים שערך.
התובע חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 שקל. לקראת סיום קבע השופט כי הנאמן לא זכאי להוצאות כיוון שהפר את חובת הנאמנות שלו כלפי ההקדש.
- ב"כ התובע: עו"ד חגי אברהמי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אסף קוסטיקה
* עורכת דין גילה פרין עוסקת במקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין