זכיין של רולדין רצה למכור את העסק הכושל שבבעלותו ולהחזיר את ההשקעה. לאחר שחתם על הסכם המכר, החל העסק להצמיח רווחים והוא חזר בו. ביהמ"ש הורה על אכיפת ההסכם וחייב את הזכיין בפיצוי.
חברת "י.ד. אדמירל השקעות" שבבעלות ישראל צ'רבין, ניהלה סניף זכיינות של "רולדין" בקניון "הקריון" בקרית ביאליק. בתחילת 2010, לאחר שהעסק צבר הפסדים רבים, החליט צ'רבין למכור את בית הקפה במטרה להחזיר את השקעתו, ופרסם מודעה באינטרנט שבה הציע את העסק למכירה "במחיר מצחיק".
לכתבות נוספות בנושא:
מכר של צ'רבין הביע רצון לרכוש את העסק, וביוני 2011 הם חתמו על "הסכם עקרונות להתקשרות". בהסכם נקבע, כי העסק, הזיכיון וזכות השכירות בקריון יימכרו תמורת 1.3 מיליון שקל. עוד נקבע, כי ההסכם יכנס לתוקף בנובמבר 2011, ועד אז יעבוד הרוכש כשכיר בעסק. במקרה של הפרת ההסכם, יהיה על הצד המפר לפצות את הצד השני ב- 200,000 שקל.
כחודש לאחר החתימה, העתיקה הנהלת הקריון את הסניף למיקום חדש. בינתיים, הרוכש התפטר מעבודתו, עזב את מקום מגוריו בת"א, עבר לקריית ביאליק והחל לעבוד בעסק כמנהל שכיר, תוך שסייע בהקמת הסניף החדש, שעם הזמן החל להתפתח ולהצליח.
כשצ'רבין נוכח לראות שהעסק מתאושש ואף יותר מכך – הוא החל להראות סימנים של חרטה. לפתע, הוא ביקש מהרוכש בטוחות, ערבויות ודרישות שכלל לא היו חלק מההסכם. לבסוף, הוא אכן חזר בו, הודיע לרוכש שאין בכוונת החברה לקיים את ההסכם ואף פיטר אותו.
בצר לו, הגיש הרוכש תביעה נגד צ'רבין והחברה שבבעלותו לאכיפת ההסכם ולתשלום הפיצוי המוסכם בגין הפרתו. בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה, טען הרוכש כי עם החתימה על ההסכם, הוא השקיע את כל כולו בניהול העסק ותפעולו: גייס צוות, ארגן הדרכות, רכש כלי רכב וסייע בקניית הריהוט והציוד הדרוש.
לדבריו, העסק החל לשגשג ולצבור מוניטין רב כתוצאה מההשקעה הרבה שלו, וזה מה שהביא את הנתבע לעשות הכל כדי להתחמק מקיום ההסכם.
הנתבע טען, כי "הסכם העקרונות" היה בסה"כ הצהרה לא מחייבת, וכי התובע ידע היטב שבעתיד יתבקש לחתום על הסכם מפורט, שכולל דרישות נוספות כמו ערבויות והשתתפות בעלויות שונות. בפועל, התובע הוא זה שלא הסכים לדרישות והתחמק מחתימה על ההסכם המלא.
הסכם מחושב
השופטת כאמלה ג'דעון קבעה כי לכאורה, אין זה סביר לערוך עסקה בסדר גודל שכזה ללא העמדת בטוחות מצד הרוכש. יחד עם זאת, בחינת התנהגות הצדדים והעובדה כי העסק היה כושל וצבר הפסדים, מובילה למסקנה כי כך היו פני הדברים והם סוכמו בצורה מחושבת ומתוך שיקול דעת מצד הנתבע.
השופטת הוסיפה כי ההסכם בין התובע לנתבע אמנם היה "רק" הסכם עקרונות, אך הוא היה מפורט וכלל את התנאים העיקריים והחיוניים לעסקה: שוויה, אופן התשלום, המועדים להעברת הבעלות והסדרת חובות.
פירוט זה, מעיד על כוונת הצדדים להתקשר בעסקה והופך את "הסכם העקרונות" לחוזה מחייב למכירת העסק. משכך, קבעה השופטת, אי השלמת העסקה מהווה הפרת חוזה ומזכה את התובע בפיצוי המוסכם הנקוב בו.
לנוכח קביעות אלה, קיבלה השופטת את התביעה והורתה על אכיפת ההסכם. בנוסף, הנתבעים חויבו לשלם לתובע את הפיצוי המוסכם בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
* עו"ד רינת שפרוט עוסקת בדיני חוזים.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין