בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה סבר אחד השופטים שסמכותו המיוחדת של בית המשפט לענייני משפחה לפסוק בהתאם לתחושת הצדק אינה מאפשרת להורות על חלוקה לא שוויונית בדירה שנרשמה על שם שני בני הזוג. עו"ד מיכאל וייס מביע עמדה שונה.
בני זוג שרוכשים דירה בתחילת דרכם לא יודעים מה יביא עמו העתיד וייתכן שביום מן הימים הם יחליטו להיפרד ולחלק ביניהם את הדירה. האם תמיד צודק לחלק את הדירה שווה בשווה? לדעתי לא. ואולם, פסק דין שניתן לאחרונה שלל לחלוטין את האפשרות לחלק בין בני זוג דירת מגורים שנרשמה על שניהם.
אי אפשר לסטות כשהדירה רשומה
פסק הדין ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 61008-06-13), ובמסגרתו נותח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון המקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות מיוחדת לקבוע חלוקה לא שוויונית של הרכוש.
נמצא בפרשת דרכים בנישואים?
פנה ל - עורך דין דיני משפחה
המקרה המדובר עסק בדירת מגורים הרשומה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים, ובית המשפט דן בשאלה האם גם במקרה כזה ניתן להפעיל את הסמכות המיוחדת ולהיעתר לדרישת מי מבני הזוג לחלוקה לא שוויונית של הזכויות בדירה. כל שופטי ההרכב – שושנה שטמר, ד"ר עדי זרנקין וסארי ג'יוסי – סברו שאין מקום לחלק את הזכויות בדירה שלא בשווה.
חוות הדעת העיקרית בתיק ניתנה מפי השופט סארי ג'יוסי, שקבע שלא ניתן להפעיל את הסמכות המיוחדת כאשר בני הזוג כבר רשומים כבעלי הזכויות בנכס באופן שווה. הנימוק העיקרי לכך הוא הוראת סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון שקובעת שאין לאזן בין בני הזוג שווי של נכסים שהם הסכימו בכתב שלא יאוזנו ביניהם.
לפי השופט ג'יוסי, הסכם רכישת הדירה ממלא אחר תנאי סעיף זה, ולכן כלל אין מקום לסטות מהחלוקה השוויונית כאשר בני הזוג הסכימו ביניהם אחרת בהסכם המכר.
יוצא אפוא, שלדעת השופט ג'יוסי, אותו סעיף המקנה לביהמ"ש סמכות מיוחדת לחלק נכסים שלא באופן שוויוני כלל אינו חל על נכסים הרשומים על שם שני בני הזוג בשווה.
שני שופטי ההרכב האחרים הצטרפו לתוצאה הסופית של פסק הדין אך הסתייגו מנימוק זה. כמוהם, גם דעתי שונה.
איש אינו יכול לצפות את העתיד
סעיף 8 לחוק קובע ש"בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" ניתן לקבוע שאיזון שווי הנכסים יהיה שלא בשווה. החוק אינו קובע דבר לעניין אופן רישום הנכסים. הסמכות היא רחבה והסעיף חל על נכסים מכל מין וסוג המצויים בבעלות כל אחד מהצדדים הניצים.
לדעתי לא ניתן לראות בהסכם רכישה של נכס מקרקעין ככזה הממלא אחר תנאי סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון באופן שמונע הפעלתו הסמכות המיוחדת.
ניקח דוגמא שכיחה של זוג צעיר שרוכש דירה בתחילת הקשר הזוגי וכל אחד נרשם כבעלים של מחצית מהזכויות. אין לזוג הצעיר רכוש נוסף ונקודת המוצא שלהם מבחינת רכוש והשכלה זהה. תוך כדי החיים המשותפים האישה מתקדמת בעבודה ומשתכרת משכורות גבוהות ואילו הבעל נותר עם פוטנציאל השתכרות נמוך משמעותית מזה של האישה. הדירה היא הנכס העיקרי שנרכש במהלך הנישואין.
אם בני הזוג ייפרדו: האם יהיה זה צודק לחלק את הזכויות בדירה בחלקים שווים אך ורק בשל הרישום הפורמאלי שהתבצע בתחילת הקשר?
במקרה כזה, ייתכן שדווקא חלוקה שוויונית תוביל לפער בלתי שוויוני בין הצדדים מבחינה כלכלית: האחד יקבל מחצית דירה שלא תאפשר לו לרכוש נכס אחר למגורים, ובן זוגו יקבל מחצית דירה בצירוף כושר השתכרות מוגבר שיאפשר לו להמשיך בחייו ללא כל קושי.
אם היו שואלים את בני הזוג הללו בעת שרכשו את דירת מגוריהם: "האם לאחר X שנות חיים משותפים ובהנחה שאחד מכם ירוויח הרבה כסף והשני מעט, תסכימו שהדירה תאוזן בשווה לעת פרידה?" אני מניח שהתשובה הייתה לא. ממילא איש מהצדדים אינו יכול לדעת כיצד יתפתחו החיים המשותפים וספק אם בכלל נתנו דעתם, בעת ההיא, לעניין זה.
לכן, לדעתי, לא ניתן לראות בהסכם מכר לרכישת דירה ככזה המבטא את הסכמת בני הזוג ל"נכס ששויו לא יאוזן ביניהם". לראות בהסכם מכר ככזה המבטא הסכמה כזו, לדעתי, מהווה פרשנות מרחיבה מאוד של הסעיף שאינה במקומה, בייחוד לאור התוצאה הקיצונית המובילה אפריורית לשלילת סמכותו של בית המשפט לסטות מאיזון הסדר המשאבים גם כשישנן נסיבות מיוחדות.
המבחנים להפעלת הסמכות המיוחדת מחמירים גם כך והיא מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה ובמקרים יוצאי דופן בלבד. אימוץ חוות דעתו של השופט ג'יוסי תגרע לדעתי כלי חשוב מארגז הכלים המשמש את שופטי המשפחה בפסיקה בתיקי רכוש בין בני זוג.
אני סבור, שכאשר עוסקים ביחסים כלכליים בתוך המשפחה אין כל הצדקה לצמצם את סמכות בית המשפט לעשיית צדק אך ורק מטעמים פורמאליים של "כיצד נרשמה הדירה" בתחילת הקשר.
גם החוק אינו קובע זאת והרי הדרישה היא שבני הזוג יסכימו ביניהם בכתב שהשווי לא יאוזן ביניהם. הסכם מכר לרכישת דירה, שלכל היותר מצהיר על הבעלות בנכס, אינו ממלא אחר דרישה זו. ניתן להמשיך ולנתח את הסוגיה גם לפי דיני מיסוי מקרקעין ופסיקה מתחומים אחרים בדיני המשפחה אך על כך ברשימה אחרת.
* עו"ד מיכאל וייס ממשרד עורכי דין יגאל וייס עוסק בדיני משפחה
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין