הורים נתנו לבנם את ביתם עוד בחייהם. בתם, שהתקשתה להשלים עם זה, הגישה תביעה לביטול המתנה אחרי שהם נפטרו, בטענה שאחיה השפיע עליהם וניצל את מצבם. השופט זגורי לא השתכנע, בלשון המעטה.
ההורים העבירו לבנם את הבית בשנת 2007, שבהתאם נרשם על שמו. אחרי שהם הלכו לעולמם, (האב ב-2009 והאם ב-2013), הגישה בתם תביעה נגד אחיה בבימ"ש לענייני משפחה בנצרת, בה ביקשה לבטל את הסכם המתנה במסגרתו הועברה הדירה, והעלתה נגד אחיה טענות קשות הגובלות בפלילים.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה של אתר פסקדין
היא טענה, בין היתר, שאחיה ניצל את העובדה שההורים היו תלויים בו ואת מצבם הבריאותי, והחתים אותם על מסמך המתנה מבלי שהבינו על מה הם חותמים.
עוד נטען כי בשנת 2008 ההורים ערכו תוספת לצוואתם שסותרת את המתנה, ובה הבהירו כי כספים ומתנות שהעניקו בחייהם לבתם ניתנו מרצון טוב ואין לתבוע את השבתם. לשיטת התובעת, משתמע מכך שהם התכוונו שהדירה תחולק בינה לבין אחיה בחלקים שווים.
בשנת 2010 התובעת תיעדה את אמה המנוחה בסרטון וידאו. בתביעה נטען שמהסרטון עולה שאין לאם מושג על מה היא חתמה, אלא שבבית המשפט התובעת העידה שהאם לא אמרה שהיא מסרבת להעביר את הדירה לאח.
האח הנתבע, שלדבריו טיפל בהורים לבדו, סיפר שהם החליטו לתת לו מתנה מתוך רצון אמיתי ומעולם לא חזרו בהם. לטענתו, מבחינה נפשית הוריו היו לגמרי צלולים בכל נושא.
האח הוסיף שאחותו, התובעת, קיבלה מההורים מתנות בשווי מיליונים וההורים החליטו העניקו לו את דירתם כדי לערוך שוויון וצדק בין הילדים.
ביחס לתוספת לצוואה, עורך דינו של האח תהה מדוע התובעת זכאית לקבל מתנות מההורים בעודם בחיים אך הנתבע לא זכאי לאותו יחס.
"שיטת מצליח"
סגן הנשיא, השופט אסף זגורי, לא הסתיר את הביקורת שלו על התובעת. מתוך שלל העדויות, הוא הגיע למסקנה שההורים אכן נתנו לאח את המתנה מתוך הבנה גמורה ורצון כן.
השופט התרשם שגרסת התובעת הייתה "בעייתית, פתלתלה ומהוססת", ולא היה בה דבר למעט "תחושות בטן". לעומת זאת, גרסת הנתבע הייתה כנה ועקבית, ונתמכה בעדותו של עורך הדין שערך את הסכם המתנה.
"עד זה הסיר מעל כל ספק כל טענה אשר הועלתה ביחס לכשירות הסכם המתנה ומסר בעקביות ובמספר הזדמנויות, כי ההסכם נעשה מרצונם המלא של המנוחים", נכתב.
השופט הוסיף שלא הונחה בפניו שום הוכחה לאי כשירות מנטלית או קוגניטיבית של האם, ולא בכדי, שהרי התובעת הפנתה לתוספת לצוואה שנערכה ב-2008, כלומר כשנה לאחר החתימה על הסכם המתנה. אם ההורים היו יכולים להבין את מעשיהם ב-2008, קל וחומר שהבינו את מעשיהם ב-2007.
באותה רוח, ציין השופט, לא ברור כיצד ב-2007 ההורים היו תשושים נפשית, אך לגישת התובעת, אמה הייתה צלולה ועניינית שלוש שנים אחר כך כשצולם הסרטון.
תביעתה של התובעת היא "בשיטת מצליח", סיכם השופט. "בתוך תוכה לא הצליחה היא להשלים עם העובדה שהוריה, חרף צוואתם, בחרו להעניק בחייהם מלוא הזכויות בדירתם לאחיה."
התובעת שומעת על כך מאמה עוד בחייה, אך מגישה תביעה לביטול המתנה רק אחרי פטירתה, המשיך השופט, על אף שאין לה שום ראיות לביסוס טענותיה. "תביעה שכזו לא הייתה צריכה כלל להתברר במצב ראייתי, עובדתי ומשפטי שכזה", כתב השופט.
לפיכך, השופט דחה את התביעה וחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד יסמין שרמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד איל בר-לב
* עו"ד חגית אפרתי עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין