עובד אחזקה בחברת "צמח מפעלים אזוריים" טען כי לקה בהתקף לב בעקבות לחצים שהופעלו עליו במהלך משמרת בה שובץ לבדו. בית המשפט קיבל את תביעתו וקבע שהחברה התרשלה בכך שלא דאגה לשיטת עבודה בטוחה.
האיש, בשנות השישים לחייו, עבד במשך עשרות שנים כאיש אחזקה בחברה. הוא סיפר כיצד במהלך חודש אפריל 2011 עבד לבדו במשמרת ערב והוזעק ללא הפסקה לתיקון תקלות דחופות. לדבריו, כתוצאה מהלחץ החריג שהופעל עליו, הוא חש בעייפות, שלוותה בהזעות ותחושות מעיקות בחזה וביד שמאל.
למחרת פנה האיש לרופא משפחה, ולאחר שעבר בדיקות א.ק.ג, פונה בדחיפות לבית החולים "פוריה" בטבריה, שם אובחן כמי שלקה בהתקף לב חמור. בהמשך עבר צנתור דחוף, ונאסר עליו לעבוד במשך שלושה חודשים.
נפגעתם כתוצאה מלחץ בעבודה?
פנו ל-עו"ד תאונות עבודה
ביטוח לאומי הכיר בהתקף הלב כתאונת עבודה, וקבע שנותרה לו נכות קבועה בשיעור של 25%.
באוגוסט 2011, הגיש האיש בבימ"ש השלום בטבריה תביעה לפיצויים נגד החברה וחברת הביטוח שלה, "בטוח חקלאי".
לדבריו, מצבו נגרם כתוצאה ישירה מהלחץ הרב שהופעל עליו. הוא תיאר את מבנה המפעל, הדורש ממנו לעלות ולרדת במדרגות מספר רב של קומות כאשר הוא נושא עליו ארגז כלים כבד, וסיפר שבאותו יום הוא נאלץ להתרוצץ בין הקומות במשך שעות מבלי שזכה להפסקה.
התובע אף סיפר כי כאשר איש אחזקה שעובד לבדו במשמרת ערב מבקש עזרה בתיקון תקלה, בחברה "לא רואים את זה בעין יפה".
בנוסף, סיפר התובע כי מאז שחזר לעבודה הוא מוגבל בהרמת משקלים עד שלושים קילו, ואינו מסוגל לערוך את כל הקניות והסידורים בביתו כפי שנהג בעבר.
הנתבעות טענו שאין קשר בין עבודתו של התובע לאירוע הלב שעבר, והצביעו על כך שבדו"ח האשפוז של התובע, הרופא הוסיף בכתב יד הערה שמדובר באירוע שהתרחש במהלך העבודה, לבקשת בתו של התובע.
לחלופין, נטען כי התובע הוא האשם הבלעדי במצבו, שכן היה עליו לבקש עזרה מחבריו ולנוח כשהרגיש עייף.
קשר סיבתי ברור
"אין זה סביר לדרוש מהתובע בעת אשפוזו לצורך ביצוע צנתור, לעקוב אחרי התיעוד הרפואי הנרשם בעניינו", כתבה השופטת אוסילה אבו-אסעד, והסבירה כי אם הנתבעות רצו לטעון שהרישום בדו"ח האשפוז מוטה לטובת התובע, היה עליהן לזמן לעדות את עורך הדו"ח.
השופטת התרשמה שעדותו של התובע אמינה והגיונית לכל אורכה, מה גם שמנהל האחזקה העיד שבאותו יום היה עומס עבודה חריג. כמו כן, העד אישר כי צוות ההנהלה של החברה אינו רואה "באהדה" עובד שמתקשר במשמרת ערב בבקשה לעזרה.
מכאן, קבעה השופטת כי החברה התרשלה כשלא סיפקה שיטת עבודה בטוחה לעובדיה, לא הציבה עובדי אחזקה נוספים במשמרת כדי להוריד את הלחץ, לא הבטיחה גישה נוחה לעובדים בין הקומות, והנהיגה מדיניות שלפיה "אין לבקש עזרה כשנתקלים בבעיה כלשהי".
לפיכך, השופטת קבעה כי ישנו קשר סיבתי ברור בין הלחץ שהופעל על התובע לבין מצבו הרפואי והנכות שנגרמה לו.
לבסוף, הורתה השופטת לנתבעות לפצות את התובע בסך כ-420 אלף שקל עבור הפסדי השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי, ו-7,500 שקל עבור הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד פייר דניאל
- ב"כ הנתבעות: עו"ד הוד סוקול
* עו"ד עפרה כרמי עוסקת בתאונות עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין