מבוא
בחודש פברואר תקיים לשכת עורכי הדין כנס בנושא משפט פלילי באילת. בכנס ידונו על משמעות – "חזקת הספק הסביר". להלן מספר הערות והבהרות בנושא. לצערי הרב, מערכת המשפט בישראל ישנם מקרים רבים של עיוות דין, שנגועים בהיצמדות לתיאוריה שגויה ומונעים מן הרצון "לסגור" תיקים, וכפועל יוצא, לטענתי, הורשעו לא מעט חפים מפשע בפשעים שלא ביצעו, כשההרשעה נסמכה בין היתר, על עדויות מפוברקות, עדויות עדי מדינה לא מהימנים, ומדובבים מתודרכים. האם ניתן לצמצם את התופעה? התשובה לדידי היא חיובית.
חזקת הספק הסביר והרשעת חפים מפשע
נושא חזקת הספק הסביר התעורר מחדש עם הגשת בבקשה למשפט חוזר, בפרשת רצח הנערה חנית קיקוס ז"ל. מחד, התחקיר המקיף בעיתון 'מעריב' שפורסם בשנת 2005, על פרשת רצח חנית קיקוס ז"ל, מעורר פחד וחלחלה, מאידך, התחקיר מעורר מחשבות נוגות, המעוררות שאלות תמוהות על מערכת אכיפת החוק, המשטרה, הפרקליטות, ובית המשפט. מזה כ 13 שנים יושב הבדואי סולימאן אל עביד בכלא על רצח ואונס הילדה חנית קיקוס ז"ל. עו"ד פלדמן, שהיה סנגורו של הנאשם טען יחד עם אבי הנרצחת, לחפותו ולעיוות דין נוראי וטרגי , לפיו יתכן שאדם חף מפשע, בעל מנת משכל נמוכה או גבולית, הודה במה שלא עשה בשל נסיבות של לחץ, פחד, ועל כך משלם מחיר נוראי.
יתירה מכך, פרוטוקול המשפט וסניגורו של הנאשם, הצביעו על סתירות ואי התאמות בין העובדות בשטח לבין האמור בהודאותיו של סולימאן, עוד נטען כי אין כל ראיה חיצונית התומכת בהרשעתו ברצח ואין כל ראיה ישירה הקושרת אותו לרצח - אבני יסוד לכל הרשעה פלילית.
נוסף על כך, התחקיר המקיף של עיתון מעריב, שופך אור על מסכת ארוכה של עובדות וראיות, המצביעות על חפותו של האיש, לרבות העובדה שהגופה של הנרצחת נמצאה 30 ק"מ הרחק מהמקום עליו הצביע הנאשם. התחקיר גם נותן כיווני חקירה אפשריים למציאת הרוצח האמיתי ואף מצביע על הטעויות שנעשו ע"י המשטרה.
יצוין, כי לא היה מקרה דומה בארץ, שאדם זוכה מאשמת רצח ואונס בביהמ"ש המחוזי ובביהמ"ש העליון, אולם הורשע באותן עבירות בדיון נוסף.
הסתירות והניגודים המהותיים, שנתגלו במהלך המשפטים של חנית קיקוס בביהמ"ש המחוזי בת"פ 76/93 מדינת ישראל נגד סלימאן אל עביד ובביהמ"ש העליון בע"פ 2109/96 סולימאן אל עביד נגד מדינת ישראל, זועקים לשמיים. כפי שעולה מפסק הדין, ועל אף שביהמ"ש קבע כי הרצח והאונס נעשו ע"י אותו אדם, בית המשפט באופן תמוה, הרשיע את הנאשם בעבירת האונס וזיכה אותו מעבירת הרצח.
הספק גדול עד כדי כך, שאביה של חנית ז"ל טוען לאורך שנים, שיש לו ספק בהרשעה ומצטרף לבקשה למשפט חוזר.
לצערנו, מקרה חנית קיקוס, אינו מקרה חריג. כך לדוגמא, בפרשת רצח החייל אולג שייחט ז"ל , נעצרו שלושה חשודים, שנחקרו והודו באשמה ואף שיחזרו את הרצח, אולם אז, באורח פלא, שוחררו וזוכו מהאשמה, ובמקומם נעצרו שלושה חשודים אחרים. השב"כ טען, כי החשודים אינם קשורים לרצח, אולם המשטרה התעקשה שכן, והגישה כנגדם כתב אישום. הסתירות בין זרועות החוק הללו מדאיגות ביותר, וייתכן שיש מקום לחזור לשיטת השופט החוקר, בה השופט קובע את סעיפי האישום לאחר שבעצמו ערך חקירה ובדיקה.
דוגמא נוספת היא פסק הדין בו אייל זיגר, שנחשד כי רצח את חברתו באוסטרליה לפני 10 שנים, שוחרר למעצר בית. המשטרה טענה כי החשוד הודה ברצח, אולם סנגורו טען שההודאה הוצאה ממנו באיומים ולחצים לא לגיטימיים. בית המשפט שחרר את החשוד למעצר בית, על אף ששחרור חשוד ברצח למעצר בית אינו מעשה שגרתי.
מקרה דומה אירע במתן פסק הדין בד"נ 5140/05 משה זגורי נגד מדינת ישראל, שזיכה את משה זגורי לאחר שהורשע ברצח חלפן כספים, וזאת לאחר שמשה זגורי ריצה 5.5 שנות מאסר. יודגש, כי זגורי הורשע על ידי מותב של שלושה שופטי בית המשפט המחוזי, ומותב של שלושה שופטי בית המשפט העליון הרשיע אותו שוב. כך שרק בהליך של משפט חוזר, כאמור, זוכה זגורי ברוב של חמישה שופטים כנגד דעת המיעוט של שניים.
בפרשה שאירעה בשנות ה-60 וכונתה "כנופיית מע"צ", ואנשיה הואשמו בהצתה, גרימת נזק לרכוש והפרת הסדר הציבורי, ורק לאחר שקצין המשטרה, שהיה החוקר הראשי בפרשה, התוודה בפומבי, שהעדויות בביהמ"ש פוברקו, והחשודים הוכו ועונו גופנים ונפשית, עד שהוצאו מהם הודאות שקריות, זוכו הנאשמים. אומנם, נפסק להם פיצוי כספי, אולם לא ניתן לפצות על השנים ש העבירו הנאשמים מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפם.
דוגמא נוספת היא פרשת עמוס ברנס, שזוכה מרצח רחל הלר ז"ל, בעקבות החלטתה של שופטת ביהמ"ש העליון, דליה דורנר, על קיום משפט חוזר לאור גילויים חדשים, המהווים תשתית לקיומו של משפט חוזר, בו כאמור זוכה ויצא לחופשי לאחר שריצה 7 שנות מאסר.
וישנן אינספור דוגמאות נוספות, אך העיקרון ברור.
ברוב המקרים המוזכרים לעיל, היו מעורבים "עדי מדינה" או "מדובבים" למיניהם, אשר על סמך עדויותיהם הורשעו חפים מפשע. נראה, כי בתי המשפט אינם נוהגים בזהירות די הצורך בהתייחסם לעדויות אלה. העדת "עדי מדינה" היא בעייתית לדידי, ויש צורך לשנותה ולהתייחס אליה בכלים אחרים יעילים יותר, זאת למרות שמדובר ב"הכרח בעל יגונה" או הרע במיעוטו.
פועל יוצא הוא, כי לדעתי, ישנה סבירות גבוהה שבבתי הכלא מרצים עונשי מאסר נאשמים בעבירות שלא ביצעו, אלא הופללו או מולכדו או כתוצאה מעדויות שקר של "עדי מדינה".
האמצעים לצמצום הרשעות שגויות
לדידי, האשמה במקרים הללו, רובצת ככל הנראה, על המשטרה, התביעה ובתי המשפט.
אזרחי המדינה רואים בבתי המשפט את המחסום האחרון והאיתן לשלטון החוק, למניעת עיוות דין, אי צדק ועוולות שלטוניות אחרות - אזרחיות ופליליות. הציבור מצפה, ששופטים מנוסים, ישרים, בעלי ידע ומיומנות משפטית יזהו את הפגמים, התקלות והמלכודות של העדים השקריים, ויעשו משפט צדק.
הפתרון טמון, לדעתי, בחזרה לימים בהם לא ניתן היה להרשיע אדם על פי הודאתו בלבד בתוספות "דבר-מה" - אלא בסיוע ממשי חיצוני.
לדעתי, יש לבדוק מחדש את כל נושא עדי-המדינה והמדובבים למיניהם, ולקבוע כללים חדשים ונוקשים לשימוש בראיות שהושגו בדרכים עוקפות ולא שיגרתיות, כשלרוב מדובר בתרגילים לא מקובלים של המשטרה, כגון הטמנת מלכודות, בהן יכולים ליפול בקלות אנשים חלשי אופי, חלשי גוף ורפי שכל, ויש לכך דוגמאות במציאות, כמו אותו סולימאן אל עובד שהואשם ברצח ואינוס חנית קיקוס ז"ל.
לכן, חשוב למצוא דרך לחיזוק האמצעים שיבטיחו חקירה הוגנת, מקצועית ועניינית שתביא לחקר האמת.
על התביעה לתרום את חלקה לשלטון החוק על ידי ביקורת נוקבת של מעשים וחקירות חריגות, ובמיוחד עליה להיות אמיצה ונועזת ובמקום שיש לה ספקות להחליט בעצמה, ולא להעביר את הכדור למגרשו של בית המשפט.
הפתרונות למניעת חששות לעיוות דין וחשש לאי צדק מצויים בידיהם של המחוקק ובתי המשפט- אשר עליהם להוציא תחת ידם חקיקה ופסיקה שתבטיח שאדם לא יורשע בעבירת פשע על סמך הודאה בלבד, אלא בחיזוק ע"י ראייה חיצונית בלתי תלויה ועצמאית בדרגה גבוהה. יש לחזור ולקדש את עקרון "חזקת החפות", שכנראה נעלם ולא נקלט במערכת המשפט.
כב' השופט לינדנשטראוס, שהיה נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה וכעת מבקר המדינה, פרסם ספר ובו ערך השוואה בין עקרון חזקת החפות והספק הסביר בישראל לארה"ב. מסקנתו של השופט הינה, כי מערכת המשפט בישראל לא הפנימה כי האדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. נראה, כי במדינת ישראל תפיסה זו לא חלחלה מספיק למערכות המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, זאת למרות, שזוהי נקודת המוצא לכל חקירה ולכל משפט.
עם זאת, אין לכחד, כי גם עיוות דין שתוקן באיחור הוא בבחינת עשיית צדק, שכן הודאה בטעות ותיקונה היא תוספת של חוסן מוסרי ומשפטי לזרועות החוק.
הערה:
ראו ועיינו בספר "החפים מפשע" – מאת הצלמת האמריקאית טארין סימון (2009). הסופרת/צלמת – מביאה בספרה 50 מקרים, בהם צילומי זירה לא עדכניים, הביאו להרשעת חפים מפשע. לאחר שנים רבות, בעיקר לאחר השימוש המאסיבי שנעשה בדי.אנ.אי תרמו להרשעות מעוותות ולסבל לאנשים חפים מפשע.
כמו כן, ראו ספרו של ג'ון גרישם "חף מפשע", הוצאת מודן 2007, בו מסופר על מקרה אמיתי, בו הואשמו שני צעירים באונס ורצח של מלצרית בעיירה קטנה בארה"ב. המשטרה עשתה מאמצים רבים להרשיע את הצעירים החפים מפשע, הפעילה עליהם לחצים בחקירה, הוציאה מהם הודאות באופן לא חוקי ואף הגישה ראיות פסולות לביהמ"ש. שני הצעירים הורשעו, אחד מהם נידון למאסר עולם והשני קיבל עונש מוות, ורק 15 שנה לאחר מכן, נערך להם משפט חוזר, והם זוכו ושוחררו.
כן לדידי, משפטו של עו"ד וינרוט, שהסתיים בסופו של דבר בזיכוי מוחלט, הוא דוגמא נוספת לכך ש"חזקת החפות" ו"חזקת הספק הסביר" לא נלקחו בחשבון בשעת שקילת הראיות מול גרסתו של הנאשם, כך שלבסוף הוגש נגדו כתב אישום על שוחד והלבנת הון. יש לציין, כי השופט גלעד נויטל ניתח את הראיות בתיק לעומק וזיכה את עוה"ד מהאשמות.
לסיכום
לאור העובדה כי במשפט פלילי עומדים חיי אדם על המדוכה, על זרועות אכיפת החוק לפעול בזהירות יתרה, ולהפעיל אמצעי בקרה ושליטה עצמית, על מנת להשיב לציבור את האמון במערכת. הרשעות שווא, מאסרי שווא, הבאת עדים מפוקפקים והתבססות על ראיות לא אמינות, קורים ככל הנראה, כתוצאה מרצון המשטרה "לסגור" תיקים, על מנת להראות לציבור כי היא מספקת פתרונות לפשע, אולם אלה, כפי שראינו לעיל, מובילים לא פעם לעיוות דין במשפטם של נאשמים.
*הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, שופט בבתי דין משמעתיים ופרשן משפטי בהווה.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין