שופטת בימ"ש לענייני משפחה נאלצה להכריע בבקשות של הורים לילדים בני שנתיים וחמש, שמתגוררים יחד בתל-אביב אך מצויים מזה קרוב לשנה במשבר עמוק שאף פוגע בילדיהם. האב ביקש לאסור על האם לעבור לראשל"צ. מה קבעה השופטת?
מצד אחד הייתה בקשתה של האם לעבור עם הילדים לראשל"צ, ומנגד בקשת האב לצו מניעה שיאסור על האם לעשות זאת ואף יאסור עליה לרשום את הילדים למוסדות חינוך שם.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
האם סיפרה שהיא רוצה להפריד את המגורים, וכדי שלא תיחשב כמי ש"עושה דין לעצמה", ביקשה מבית המשפט מראש (ולא בדיעבד) את אישורו להעתיק את מקום מגוריה ומגורי הילדים מת"א לראשל"צ.
היא טענה כי האב נוהג בה באלימות נפשית ובשתלטנות ואפילו הציב מצלמות בביתם והודיע לה שהיא מוקלטת בכל רגע נתון. מאז שהחל ההליך המשפטי, החיים בבית הפכו לבלתי נסבלים לכולם. המגורים המשותפים מהווים, לטענתה, "סיר לחץ" נפיץ.
עוד טענה האם כי היא הדמות המטפלת העיקרית, בעוד שהאב לא היה מעורב משמעותית בחיי הילדים והוא עסוק בעיקר בעבודה.
האב התנגד וביקש לאסור על המעבר, כאמור, ואף הכחיש את כל טענותיה לגבי התנהגותו.
כמו כן, הוא טען כי העוגנים החברתיים והמשפחתיים של הקטינים מצויים במקום מגוריהם הנוכחי בת"א, בה מתגוררים הצדדים מזה כשנה וחודשיים. הם קשורים לגנים, למטפלות ולחברים.
האב הוסיף וטען שאינו מתנגד לכך שהאם תעבור, אולם במרחק "סביר", למשל תגור בגבעתיים או ברמת גן – מעבר שלא יאלץ את הילדים לשנות מוסדות חינוך.
לטענתו, המטרה של האם אינה מעבר תמים, אלא מניעת משמורת משותפת, שבה הוא מעוניין.
האב לא יכול להכתיב
השופטת שפרה גליק הבהירה כי לנוכח עוצמת הקונפליקט והמשבר החמור שבין הצדדים, טוב יהיה לכולם, וכמובן לילדים, אם יפרידו את מגוריהם. בהקשר זה השופטת התרשמה כי האם רואה את האב כשתלטן ואובססיבי ואילו האב רואה אותה כחרדתית ותלותית.
לעניין מעבר הדירה השופטת הסבירה כי מעבר מתל-אביב לראשל"צ אינו צריך להוות בעיה, שכן המרחק הוא קצר, הכל בתוך גוש דן, קרוב ולגיטימי בחיים המודרניים.
לפיכך, השופטת הבהירה כי "האב לא יוכל להכתיב לאם אם תגור דווקא בר"ג, גבעתיים או דרום ת"א, או בראשון לציון. ממש כפי שהאם לא תוכל לעשות זאת. כל עוד מתגוררים הצדדים בגוש דן, אין בכך כדי להפריע אפילו לקיומה של משמורת משותפת (אם כך אחליט בסופו של יום לאחר שמיעת הוכחות וקבלת המלצות גורמים מקצועיים)."
לעניין המשמורת השופטת ציינה כי כאשר היחסים קשים והצדדים מכפישים זה את זה, קשה להבין איך יוכלו לתפקד במשמורת משותפת, כפי שהציע האב. ואולם, בכל מקרה, השופטת לנוכח גילאי הילדים, "חזקת הגיל הרך" מתקיימת, גם אם היא אינה "באופנה" בימים אלה.
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי הילדים יהיו במשמורתה הזמנית של האם, בכפוף לכך שתעתיק את מגוריה לראשל"צ (ולא למקום אחר), ותדווח לאב על מוסדות החינוך ועל כתובתה החדשה. השופטת פירטה הסדרי ראייה זמניים לאב, והבהירה כי לגורמי הרווחה מועקנת סמכות להרחיב או לשנות אותם לפי הצורך.
בנוסף, השופטת הורתה לגורמי הרווחה בת"א ובראשל"צ להכין תסקיר על אודות הצדדים תוך 30 יום. השופטת אף חייבה את הצדדים לקבל הדרכה הורית. על מנת שלא להחריף את הסכסוך, לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ המבקשת: עו"ד שי סיון ועו"ד זהר פשה אלון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שי שמחיוב
* עורכת דין רויטל טלי מגל עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין