אצבעות ידו השמאלית של תלמיד כיתה י"ב בבית הספר מקיף אחוה בכפר ירכא נקטעו מפגיעת חזיז שנזרק לעברו בסמוך לחג הקורבן של שנת 2005. בית הספר, משרד החינוך והמועצה המקומית נמצאו אחראים ברשלנות לנזקיו.
מדי שנה, בסמוך לחג הקורבן, נהגו תלמידי התיכון להתפרע ולזרוק חזיזים ברחבי בית הספר. התפרעות זו הביאה בשנת 2005 לקטיעות שתי אצבעות ידו השמאלית של תלמיד כיתה י"ב שנפצע קשה מפגיעת חזיז.
נפצעת במרחב הציבורי?
אפשר לפנות ל- עורך דין נזיקין
בנובמבר 2013 הגיש הצעיר, כיום כבן 27, תביעה נזיקית נגד משרד החינוך, המועצה המקומית ירכא ובית הספר.
התובע טען כי למרות הצפי להתפרעות חזיזים ואף שמספר שבועות קודם לאירוע התרחשה התפרעות דומה, לא ננקטו כל פעולות פיקוח, אזהרה או שמירה על התלמידים. לתמיכה בגרסתו העיד התובע שני חברים מהלימודים, ששהו עמו בעת שנפגע.
משרד החינוך טען שאינו אחראי לתאונה. לגרסתו, התובע הביא את החזיז מביתו, אחז בו ונפגע לאחר שהתפוצץ בידו. מעבר לזה, טען המשרד שהוא אחראי לפיקוח ברמה הפדגוגית בלבד, ומי שהיה אמון על בטחון התלמידים הן המועצה המקומית ובית הספר.
המועצה המקומית גם היא התנערה מאחריות. לטענתה, היא אחראית על המקרקעין עצמם ולא על הבטיחות במקום.
עניין של מדיניות
באשר לבית הספר, ביולי 2014 הצדדים הגיעו להסכם פשרה שפרטיו לא ידועים, כך ששופטת בית משפט השלום בפתח תקווה עדנה יוסף-קוזין, דנה בשאלת האחריות של המדינה ושל המועצה המקומית בלבד.
השופטת דחתה את הגרסה שלפיה התובע הביא את החזיז – שנסמכה על עדויות שמיעה – והעדיפה את גרסת התובע וחבריו.
השופטת הבהירה למשרד החינוך כי אחריותו אינה נגמרת בפיקוח פדגוגי ושהוא מחויב לפקח גם על הבטיחות בביה"ס. בפרט, כשהשלכת חזיזים הייתה תופעה מוכרת ושכיחה ולא מדובר באירוע חד-פעמי שלא ניתן היה לצפות מראש.
בניגוד לטענת אחד העדים מטעם הנתבעים, שסבר כי לא היה מה לעשות כדי למנוע את המקרה, הבהירה השופטת:
"לא ניתן לקבל את גישתו של העד... אין מקום לקבל את העמדה, לפיה, 'אין מה לעשות' או 'אלימות זה אלימות', גישה העומדת בניגוד גמור להוראות ורוח חוזר המנכ"ל והינה בלתי קבילה לאור האמצעים הרבים והמגוונים העומדים לרשות משרד החינוך לצורך הטיפול בתופעה... כעניין שבמדיניות, אין להשלים עם תוצאה, לפיה, נפגע תלמיד במהלך שהותו בבית הספר מחזיז המושלך בשטח בית הספר על ידי תלמיד אחר. מדובר בסיכון בלתי סביר אשר יש למנעו".
לפי השופטת, היה על הנתבעים כולם להיערך מראש ולפעול למיגור הסכנה הצפויה מהשלכת חזיזים. פעילות שלא נעשתה.
השופטת גם הדגישה שהמועצה לא הייתה רשאית להתנער מאחריות, שכן חוזר המנכ"ל מחייב גם אותה לגבש וליישם תכנית לסילוק מפגעים בשיתוף פעולה עם הנהלת המוסד החינוכי. מאחר שהמועצה לא עשתה דבר וחצי דבר בנושא – גם היא התרשלה.
השופטת החליטה להטיל מחצית מהאשמה לפתחם של משרד החינוך והמועצה המקומית, כאשר אחריות משרד החינוך גדולה יותר לנוכח היקף סמכויותיו וכוח השפעתו – כך שיישא ב-30% מהאחריות וב-20% תישא הרשות המקומית.
בסופו של דבר נפסק לתובע פיצוי של 450,361 שקלים בגין הפסדי שכר, זכויות סוציאליות, עזרת צד שלישי, הוצאות וכאב וסבל. משרד החינוך והמועצה ישלמו את הפיצוי בהתאם לחלוקת האחריות כאמור, בתוספת שכר טרחת עו"ד של 106,285 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד דרור וידוצ'ינסקי, עו"ד שמעון שוסטר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רפאל ר. גלס, עו"ד עלי עאדל
* עו"ד יורם שר עוסק בדיני הנזיקין וביטוח
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין