מנויה ותיקה במועדון ספורט בקרית מוצקין, הושפלה על ידי עובדי המקום שמנעו את כניסתה לבריכת המועדון לעיני המנויים האחרים. בית המשפט קבע כי מדובר בהפליה אסורה ופרסום לשון רע.
האישה נהגה לשחות בבריכת המועדון עוד מיום הקמתו לפני 24 שנים. בשנים האחרונות היא החלה לסבול ממחלת הפסוריאזיס, מחלת עור לא מדבקת, אשר גרמה להופעת פצעים בולטים על עורה, בעיקר בגבה ומרפקיה.
נפגעת מלשון הרע?
פנה ל- עו"ד לשון הרע
באוקטובר 2012, לאחר פניות ממספר מנויים אחרים בנושא, המציל בבריכה שאל את האישה לגבי הפצעים על גבה, ודרש ממנה להצטייד באישור רפואי.
כאשר חזרה המנויה עם אישור מהרופא לרחוץ בבריכה, המציל ציין בקול רם, לאזני שאר המתרחצים, שחרף האישור הרפואי, הוא לא יכול לתת לה להיכנס.
מספר ימים לאחר מכן, שבה האישה למועדון, אך כניסתה נחסמה, ונאמר לה על ידי פקידת הקבלה שכניסתה למתחם מותנית בהתחייבותה לחתום על טופס, בו היא מצהירה כי לא תשתמש בבריכה או בג'קוזי כל עוד יש פצעים על גופה.
האישה ביקשה להיפגש עם מנהל המועדון, אך זה סירב לפגוש אותה, ושלח לה מכתב בו ציין כי מנויים רבים הודיעו על סירובם להיכנס לבריכה כאשר היא מתרחצת בה. בנוסף, הובהר לה במכתב שלמציל במקום יש שיקול דעת למנוע ממנה להיכנס לבריכה, לטובת שאר המנויים.
האישה סירבה לחתום על הטופס, ולאחר מספר שבועות בהם נאלצה לשכנע את פקידות הקבלה המתחלפות כי הגיעה לחוג הברידג' ולא לבריכה, היא החליטה לרכוש מנוי במועדון אחר.
בנובמבר 2013 היא פנתה לבית משפט השלום בקריות, כדי שיחייב את מפעילת המועדון לפצות אותה עבור הפלייתה לרעה ופרסום לשון הרע.
מפעילת המועדון דחתה את האמור בתביעה, וטענה כי אסרה את כניסת התובעת עקב חשש לבריאות יתר המתרחצים בבריכה. היא ציינה כי הודיעה על כך לתובעת בדיסקרטיות וברגישות.
בתגובה, סיפרה התובעת על תחושת העלבון שחשה עקב התנהלות הנתבעת. לדבריה, השמועה לפיה נאסרה עליה הכניסה לבריכה הגיעה למכריה, ששאלו אותה האם בעל המקום גירש אותה מהמועדון.
לא מוצדק
במהלך הדיון העידו עובדי הנתבעת כי הציעו לנתבעת "לפתור את הבעיה" על ידי לבישת חולצה שתסתיר את פצעיה, והודו בכך שהודיעו לה על איסור הכניסה בנוכחות מתרחצים אחרים.
השופטת עידית וינברגר מתחה ביקורת על התנהלות הנתבעת, שהשפילה את התובעת וביזתה אותה לעיני יתר המנויים, וקבעה שהתנהגותה היוותה לשון הרע.
השופטת הבהירה לנתבעת כי פסוריאזיס אינה מחלה מדבקת וקבעה כי כניסת התובעת לבריכה נאסרה ללא הצדקה ותוך הפלייתה לרעה על רקע מחלתה. בכך, הנתבעת פגעה בכבוד התובעת ובזכותה לשוויון ועל כך היא תצטרך לשלם.
לפיכך, פסקה השופטת שהנתבעת תפצה את התובעת ב-35,000 שקל עקב הפליה אסורה ופרסום לשון הרע, בנוסף לשכ"ט עו"ד בסך 8,260 שקל והוצאות משפט בסך 2,632 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד נדב מיוסט
- ב"כ המשיבים: עו"ד אריה בן ארי
* עו"ד דב פישמן עוסק בדיני נזיקין ולשון הרע.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין