בימ"ש השלום בקריית גת פסק פיצוי בסך 30,000 שקל לאמה של המנוחה, שבטרם קבורתה, חברה קדישא לא קראה לבני משפחתה לזהות אותה. עם זאת, השופט קבע שלא הייתה חובה לבצע טהרה, בהיעדר נהלים ברורים של משרד הבריאות.
"תביעה זו מעוררת סוגיות כבדות משקל הנוגעות לכבודו של המת, לזכויות משפחת הנפטר וליחס הניתן למשפחת המנוח, אל מול ההכרח לשמור על בריאותם של עובדי החברה קדישא, אלה המעניקים למנוח חסד של אמת בדרכו האחרונה", כך פתח סגן נשיאת בימ"ש השלום בקריית גת, השופט אור אדם, את פסק דינו.
לייעוץ בענייני נזיקין:
עורך דין דיני נזיקין
באוקטובר 2012, צעירה בת 18 נפטרה בעקבות מחלה קשה, כשהיא חולת איידס. שנתיים לאחר מכן, הגישה אמה תביעה בבית המשפט נגד המועצה הדתית קריית מלאכי, בקשר להתנהלותה של חברה קדישא שטיפלה בקבורתה.
היא העלתה שתי טענות מרכזיות: לטענתה, הנתבעת מנעה ממשפחת המנוחה לזהות אותה טרם קבורתה כנהוג, והמנוחה לא עברה תהליך טהרה כפי שמקובל ונדרש על פי ההלכה.
התובעת סיפרה שרק שבועיים אחרי הלוויה נודע לה על כך, ומאז היא לא יכולה לישון בלילה.
הנתבעת טענה שנערך זיהוי מצומצם על ידי דוד של המנוחה, שעמד בכניסה לחדר וזיהה אותה מרחוק.
מנגד, הדוד טען שהובטח לו כי יוזמן לזהות את הגופה, אולם בפועל אף אחד לא קרא לו.
בנוגע לטהרה, הנתבעת אישרה שלא בוצעה טהרה, עקב חשש מהידבקות. מנהל חברה קדישא בקריית מלאכי סיפר שהנתבעת איננה מבצעת טהרה לנפטרים שמגיעים עם מדבקת אזהרה. "בית החולים אומר לא לגעת, אני לא אסכן את החיים שלי ולא את המטהרות", אמר בבית המשפט.
הוא אף סיפר שלמיטב ידיעתו כל חברות הקדישא במדינת ישראל נוהגות כך, וציין שלא קיבל שום נוהל ממשרד הבריאות בעניין זה, ולא עבר הכשרה לגבי אופן הטיפול בגופה שלגביה יש סכנת זיהום.
המדינה הביעה את עמדתה בבית המשפט, והציגה נייר עמדה המפרט כיצד חברה קדישא צריכה לטפל ולבצע טהרה בנפטרים שמגיעים מבית החולים עם סימן אזהרה לגבי מחלה מדבקת, אלא שנייר העמדה יצא בתחילת 2015 – יותר משנתיים לאחר המקרה הנדון.
חייבת לגלות רגישות
בנוגע למחלוקת העובדתית, לאחר ששמע את העדויות השופט אדם השתכנע שאף אחד לא זומן לזהות את הגופה, ומכאן עבר להכרעות המשפטיות.
בעניין הטהרה, השופט קבע שלא היה פגם בהתנהלות חברה קדישא.
"לדעתי, ללא נהלים מנחים ולפי המידע שהיה בידי הנוגעים בדבר, הופעל שיקול דעת סביר בבחירה שלא לערוך טהרה או זיהוי ע"י עובדי הנתבעת, במטרה לשמור על בריאותם", כתב השופט, שסבר כי אין לדרוש מעובדי החברה, שאינם אנשי רפואה, לבדוק את טיב הסכנה ולקבוע אם ניתן לבצע הליכי טהרה ובאיזה אופן.
עם זאת, השופט קבע שהתובעת זכאית לפיצוי בסך 30,000 שקל על כך שקיבלה החלטות "במחשכים", לא שיתפה את התובעת ובני משפחתה בהחלטה שלא לבצע זיהוי וטהרה, ולא אִפשרה להם לשקול לבצע זאת בעצמם.
"אם עובדי החברה קדישא לא רצו לסכן את עצמם, הם יכולים היו להסביר את הדבר למשפחה, ולצאת מן החדר בעת הזיהוי והפרידה ע"י בני המשפחה. קשה לקבל התנהגות בוטה כזו של מניעה ממשפחת המנוח לערוך זיהוי אחרון למנוחה טרם קבורתה", כתב השופט, והזכיר שהנתבעת חייבת לגלות רגישות מיוחדת.
כיוון שהתובעת הייתה מיוצגת על ידי לשכת הסיוע המשפטי, לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד אילן צינמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אלי אביב
* עורך דין הילל בבייב עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין