הנער, שהשתתף בחוג התעמלות קרקע, נפל ונחבל בראשו בניסיון לבצע קפיצה מורכבת. הוא טען שהמדריכה ביקשה ממנו לקפוץ אך לא השגיחה. מנהלת החוג טענה שאף אחד לא הורה לו לקפוץ, אך זה לא עזר לה – היא תצטרך לשלם לתובע כ-60 אלף שקל.
הפציעה אירעה בשנת 2005. התובע, שהיה אז בן 17, השתתף בחוג התעמלות קרקע וניסה לבצע קפיצת ידיים עם סלטה לפנים, אך ללא הצלחה. הוא נחבל בראש ובעורף, ועבר ניתוח לקיבוע ואיחוי של חוליות שבורות בצוואר. בעקבות זאת הוא הגיש תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בתל-אביב נגד מנהלת החוג ונגד עיריית מודיעין – בעלת המבנה ומפעילת מרכז הספורט.
לייעוץ בנזקי גוף:
עו"ד דיני נזיקין
התובע טען שאחת המדריכות הורתה לו לבצע תרגיל חדש בדרגת קושי גבוהה שלא ביצע בעבר, ללא אימון מתאים, הסברים והשגחה.
לטענתו, שהתבססה על חוות דעת מומחית בתחום ההתעמלות, מדובר בקפיצה ברמה מאד גבוהה שמתאימה רק למתעמלים מקצועיים.
לדברי התובע, עד היום הוא סובל מכאבים בגב העליון ובצוואר.
הנתבעת הכחישה וטענה שהתובע בחר לבצע את התרגיל על דעת עצמו. לחלופין טענה כי התאונה קרתה באשמת התובע, שהיה מתעמל מיומן ובחר להסתכן.
עוד נטען כי המכשור והמזרונים היו תקניים לחלוטין, והמקום התנהל תחת פיקוח נאות מצד העירייה.
אלא שמטעם הנתבעת (בעלת העסק ומנהלת החוג) העידה רק היא עצמה, ואישרה שלא הייתה במקום בזמן התאונה. היא סיפרה שהמדריכה שבמוקד המחלוקת שוהה באוסטרליה. אותה מדריכה לא העידה, לא שלחה תצהיר ואף לא את תעודת ה"מדריך" שלה.
גם מאוסטרליה הרחוקה
"צילום מן התעודה ניתן לשלוח גם מיבשת אוסטרליה הרחוקה, ובוודאי שניתן לקבל עותק או צילום מן המוסד שהעניק את התעודה", העיר השופט יובל גזית, והוסיף כי "לא זו ההתנהלות המצופה ממוסד המנהל פעילותו באופן ראוי תוך שימת דגש על סוג ההכשרה אותה עברו מדריכיו".
לגבי העובדות, השופט הסביר כי למעשה מול גרסת התובע לא עומדת שום גרסה נגדית, ולכן הוא קיבל את גרסתו וקבע כי הנתבעת נכשלה בתפקידה והתרשלה כלפיו כמפורט בחוות הדעת המומחית.
גם הטענה בדבר אשמת התובע נדחתה, והשופט ציין בפסק הדין כי "אין לצפות מקטין בן שבע עשרה אפילו הינו בעל ניסיון כי ידע לבצע באופן בטיחותי קפיצה קשה ומסוכנת אליה נדרש לראשונה בחייו".
בנוגע לעירייה ההכרעה הייתה שונה. השופט דחה את התביעה נגדה מאחר שלא הוכח כי היה פגם באולם או במתקנים. כמו כן, מטעם העירייה היה ממונה בטיחות שבחן את המתקנים, והעירייה אף ביקשה שהנתבעת להמציא לה רישיון עסק ותעודות ההכשרה של המאמנים והמדריכים. בכך, לטעמו של השופט, העירייה מילאה את חובותיה.
בסיכומו של דבר, השופט חייב את הנתבעת וחברת הביטוח שלה לשלם לתובע פיצוי בסך 58,000 שקל על כאב וסבל, עזרה חיצונית והוצאות רפואיות, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 13,688 שקל.
אני ממליצה להתייחס לפסק הדין כסימן והתראה למדריכי כושר, מדריכי התעמלות וגם למדריכי ריקוד: חשוב לדאוג לביטוח אחריות מקצועית נאות למקרים של פציעה חלילה על ידי המשתתפים בחוגים, קטינים ומבוגרים כאחד, גם אם הם עובדי עירייה או מרכז ספורט.
- ב"כ התובע: עו"ד אלחנן פיין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אייזנברג
* עו"ד ד"ר כרמית טל עוסקת בדיני נזיקין ורשלנות רפואית
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין