ממתי ידעה העירייה שהחברה הפסיקה לפעול ולכן עליה לגבות את חוב הארנונה מבעליה? זו השאלה העיקרית בו עסק פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מלפני כשבוע ימים, במסגרתו נקבע כי החוב, שהגיע לסכום של כ-109,000 שקל, התיישן זה מכבר.
ביום האחרון של שנת 2013 הגישה העירייה תביעה לתשלום חוב ארנונה של 108,664 שקל נגד בעלי חברת "אורנג' י"מ תעשיות אלומיניום" ששכרה נכס בעיר. לטענת העירייה, היא ניסתה לגבות את החוב שהחברה צברה במשך שנים, אך התביעות והליכי ההוצאה לפועל לא הניבו דבר כיוון שלחברה כבר לא היו נכסים.
מנסים לגבות מכם חוב ארנונה ישן?
עורך דין מיסוי עירוני
משכך, היא פעלה בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק ההסדרים, המאפשר לגבות חוב ארנונה של חברה פרטית מבעלי החברה עצמם, בהתאם לתנאים מסוימים שמנויים בפקודת מס הכנסה.
לאחר שהעירייה לא הצליחה לאתר אחד מבעלי החברה, המשיכה התביעה להתנהל רק נגד הבעלים הנוסף – הוא הנתבע.
זה טען בין היתר, כי התביעה כבר התיישנה מזמן שכן החברה סיימה את פעילותה בשנת 2004, ואף שהעירייה ידעה על כך, היא בחרה לנהל הליכים נגד החברה עצמה במקום נגד בעליה.
במענה לטענה, השיבה העירייה כי לפי הנתונים שלה החברה פעלה עד 2008 – שכן רק היא קיבלה הודעה על החלפת מחזיק בנכס. משכך, בהתאם לתנאי הפקודה, עילת התביעה נגד הבעלים נולדה בשנה זו.
לחילופין טענה העירייה שהיא לא יכולה הייתה לדעת על מצב החברה עד 2008 – כיוון שהחברה לא הודיעה לה על עזיבה. משכך, תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר רק ממועד ההתוודעות לעובדות.
בזבוז משאבי ציבור
בהקשר זה טען הנתבע כי העירייה ידעה על מצב החברה הרבה יותר מוקדם מזה, בעת ניהול הליכי ההוצאה לפועל נגדה, והשופטת תמר בר אשר צבן הסכימה עמו.
לעמדת השופטת, המועד בו נולדה העילה שאפשרה לעירייה לתבוע את בעלי החברה אישית התגבשה לכל המאוחר ב-2005 - בעת הליכי ההוצאה לפועל הראשונים נגד החברה.
מעבר לכך, העירייה לא הוכיחה במסמכים רשמיים שהמועד בו החברה עזבה את הנכס היה ב-2008. יכול להיות מאוד שהחברה עזבה הרבה לפני כן, ופשוט לא דיווחה על כך.
נכון שמי שמחויב לשלוח הודעה על הפסקת החזקה בנכס הוא המחזיק, כלומר, החברה, ולכאורה עד למועד ההודעה היא חייבת לשלם את הארנונה. ואולם, תפיסה נוקשה זו אינה חלה במקרה שהממונה על גביית הארנונה ידע על השינוי במחזיקים גם בלי הודעה אקטיבית – כפי שאירע במקרה זה.
אלא שגם לאחר כשלון הליכי ההוצאה לפועל, המשיכה העירייה לנסות לגבות את החוב דווקא מהחברה – התנהלות תמוהה ביותר שבזבזה משאבי ציבור רבים לחינם.
משמעות הדברים היא שהתביעה התיישנה ב-2012, ומה שנותר לשופטת הוא לבחון אם הטענה החלופית של העירייה מתקיימת.
אלא שלטעם השופטת העירייה לא הוכיחה שהמועד המוקדם ביותר שבו יכולה הייתה לדעת על הפסקת הפעילות היה ב-2008, לנוכח הראיות האמורות שמעלות תמונה שונה לחלוטין.
"במצב שבו העירייה נוקטת הליכי סרק שאינם מעלים דבר, אך אינה טורחת לבדוק על שום מה לא העלו אותם הליכי סרק דבר, הרי שהיא בבחינת מי שעצם את עיניו ולא בבחינת מי שלא ידע כי החברה אינה קיימת עוד...", כתבה השופטת בנחישות ודחתה את תביעת העירייה.
העירייה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 15,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עידו גרינבוים
- ב"כ הנתבע: עו"ד משה חן
* עורך דין ושמאי חיים רינגבירץ עוסק במיסוי עירוני ובמיסוי נדל"ן
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין