החברה רכשה זכויות בנייה ברמת גן אבל סירבה לשלם לעירייה את מלוא הסכום שהתחייבה לו, הנאמד בעשרות מיליונים, בטענה שהפרה את ההסכם. הסכסוך הגיע לבית המשפט העליון שקבע שדווקא החברה, ולא העירייה, היא זו שניסתה להתחמק מקיום החוזה.
עיריית רמת גן פרסמה בשנת 1996 מכרז למכירת זכויותיה במגרש בחלקה המזרחי של העיר.
חברת הבנייה "מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות" הוכרזה כזוכה, וכעבור שנה חתמה עם עירייה על הסכם מכר לפיו תשלם לעירייה בשלב הראשון 25 מיליון שקל. לאחר מכן, נקבע כי חודשיים לאחר שתאושר תכנית בניין עיר חדשה (תב"ע) במקום, שעתידה להגדיל באופן משמעותי את זכויות הבנייה, תשלם מגן לעירייה עוד כ-31 מיליון שקל.
מתעניינים ברכישת מגרש?
התייעצו עם עו"ד תכנון ובנייה
ואכן, בשנת 2000 אושרה התב"ע והגדילה באופן ניכר את מספר יחידות הדיור שניתן לבנות במגרש. בהתאם, דרשה העירייה את התשלום והבהירה למגן כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא תנפיק לה היתרי בנייה לפני שתעביר את התשלום.
תחילה, סירבה מגן לשלם לפני קבלת ההיתרים, אך לאחר משא ומתן סוכם שקודם תעביר לעירייה שליש מהסכום ובתמורה יונפקו לה היתרים לבניית שני בניינים.
ואולם, כשמגן ביקשה היתר להקמת בניין שלישי, היא נתקלה בהתנגדות הוועדה המקומית, שהתנתה אותו בתשלום נוסף לעירייה – אותם שני שליש שטרם שולמו. בספטמבר 2003 הגישה מגן ערר לוועדת הערר המחוזית, שקיבלה את עמדתה.
אלא שהעירייה לא הייתה מרוצה מכך ותבעה את הכסף בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בתוספת פיצוי על הפרת הסכם. מגן, שמצידה סברה שהעירייה היא זו שהפרה את ההסכם, הגישה תביעה נגדית ועתרה להשיב לה את השליש שכן שילמה, ופיצוי על נזקיה כתוצאה מהתנהלות העירייה.
לדבריה, העירייה לא עמדה בהתחייבותה לסלול שביל ציבורי במגרש והמשיכה להשתמש בשטחים שונים גם לאחר מועד המסירה.
תוך כדי התנהלות ההליכים, השתנה המצב העובדתי: מגן הצליחה לקבל היתרים לבניית שני בניינים נוספים, ובשנת 2010 מכרה את יתר זכויותיה במגרש לקבוצת רכישה.
ההליך המשפטי הארוך הסתיים ב-2014 כשבית המשפט המחוזי פסק לטובת העירייה וקבע שמגן התנהלה בחוסר תום לב, שכן במשך שנים היא התחמקה מתשלום עליו התחייבה בהסכם. עם זאת, בית המשפט קיבל את התביעה הנגדית של מגן בחלקה ופסק לה פיצוי על השימוש החורג של העירייה בשטחי המגרש.
מגן סירבה להשלים עם פסק הדין והגישה ערעור לבית המשפט העליון. היא טענה שאינה חייבת עוד דבר לעירייה, שכן לשיטתה, התשלום הותנה בכך שהעירייה תשלים את סלילת השביל הציבורי ותמסור את מלוא השטח במועד – והעירייה לא עמדה בהתחייבויות אלה.
לא התכוונה לשלם
השופטת אסתר חיות בחנה את הסכם המכר שנחתם בין הצדדים והתרשמה שבית המשפט המחוזי צדק. כך למשל, לא נמצאה כל ראיה לכך שהתשלום לעירייה הותנה בסיום העבודות, בבניית שביל כזה או אחר או במסירת החזקה במגרש.
השופטת התרשמה כי מגן כלל לא התכוונה לשלם לעירייה את מלוא הסכומים להם התחייבה וכנראה שלא הייתה עושה זאת גם אם הייתה מקבלת את החזקה במגרש בזמן.
לסיכום, השופטת חיות דחתה את הערעור בהסכמת השופטים יורם דנציגר ודפנה ברק-ארז. מגן חויבה לשלם לעירייה שכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד יוסף בנקל, עו"ד שמואל גלינקא, עו"ד אלי כהן
- ב"כ המשיבות: עו"ד שמיר יחיאל, עו"ד יפתח הלינג
* עו"ד אבישי אוסטרייכר עוסק בדיני חוזים, מקרקעין ומשפט אזרחי-מסחרי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין