ב-2012 הנהג חצה את צומת כפר קרע באור ירוק ופגע בהולך רגל שהתפרץ לכביש באור אדום. המדינה טענה שהנהג היה צריך לבלום בלימת חירום אך השופטת קבעה שתגובתו האינסטינקטיבית הייתה סבירה, בהתחשב בכך שהאור ברמזור הולכי הרגל היה אדום.
על פי כתב האישום, בינואר 2012 בשעות אחר הצהריים הנהג נסע בכביש 65 ממזרח למערב. כשהתקרב לצומת כפר קרע פגע בהולך רגל שחצה את הצומת במעבר חצייה. הולך הרגל שרד אך נגרמו לו חבלות רציניות שהתבטאו בשברים בשוק ובצלעות והוא אף עבר החייאה.
לייעוץ בתחום:
עורך דין תעבורה
המדינה טענה כי הנאשם "נהג בקלות ראש ולא נתן תשומת לב מספקת לדרך" כשהמשיך בנסיעתו ופגע בהולך הרגל.
לטענתה, משהבחין הנהג כי הולך הרגל מתחיל לחצות את הכביש, היה עליו לבלום בלימת חירום ואם היה עושה זאת, התאונה הייתה נמנעת.
הנאשם כפר באחריותו לתאונה. לטענתו, הוא נסע בכביש במהירות המותרת והתקרב לצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. כ-20 מטר לפני הצומת הוא הבחין בהולך רגל מבוגר שחצה את הכביש משמאל לימין ועל מנת לעקוף אותו ולהימנע מפגיעה – האט ועבר לנתיב השמאלי.
לטענת הנהג, באופן בלתי צפוי הולך הרגל החליט שלא להמשיך לחצות אלא לחזור בחזרה לאי התנועה ואז כבר לא היה ניתן למנוע את ההתנגשות.
הנאשם הוסיף כי בהמשך אותו יום חזר למקום וגילה כי הרמזור של הולכי הרגל לא פעל, וזו הסיבה שבגללה כנראה הולך הרגל התפרץ לכביש.
בתום הצגת הראיות המדינה אישרה שהולך הרגל חצה את הצומת באור אדום אלא שלטענתה חלה על הנהג חובה לצפות גם התנהגות רשלנית מצד המשתמשים האחרים בדרך.
כמו כן, שני הצדדים ביקשו שבית המשפט יקבל את גרסתו של הנהג לנסיבות התרחשות התאונה ויבחן את אחריותו על פיה.
לא היה מספיק לבלום
השופטת טל תדמור-זמיר מבית המשפט לתעבורה בחדרה ציינה כי במהלך שמיעת הראיות הולך הרגל נפטר מסיבה שאינה קשורה לתאונה ולכן לא ניתן היה לשמוע את גרסתו.
השופטת נענתה לבקשת הצדדים להכריע לפי גרסת הנהג. לדבריה, כשמדובר בצומת מרומזר חלה חובה על המשתמשים בדרך לציית לתמרורים והנאשם לא היה צריך לצפות שהולך הרגל יקפוץ לכביש באור אדום.
עוד קבעה השופטת כי בלימת חירום אינה אמצעי הזהירות היחיד בו היה על הנאשם לנקוט כדי למנוע את התאונה והדרך בה נהג – סטייה מהנתיב תוך האטה היא סבירה בנסיבות העניין.
השופטת הוסיפה כי הוכח שאם הולך הרגל היה משלים את חציית הכביש ולא שב על עקבותיו התאונה לא הייתה מתרחשת.
השופטת הסיקה מחומר הראיות כי מרגע שהולך הרגל החל לחזור על עקבותיו, הנהג לא יכול היה להספיק לבלום. בהתאם לכך קבעה השופטת כי הנהג לא התרשל, והתאונה הייתה בלתי נמנעת.
בסוף דבריה, מתחה השופטת ביקורת על מחדלי חקירה משמעותיים מצד המשטרה ובעיקר העובדה שעד מרכזי לתאונה לא זומן לחקירה.
בסיכומו של דבר הורתה השופטת על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין עמוס ברכה עוסק בתעבורה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין