בימ"ש השלום הרשיע נהג שדרס למוות הולך רגל בן 78 בגרימת מוות בנהיגה רשלנית. עו"ד אביעד רייפר מסביר מדוע ביהמ"ש המחוזי זיכה אותו.
בספטמבר 2009, נהג ולדימיר פוצ'קוב ברכבו בקרית ים כשלפתע החל הולך רגל, בן 78, לחצות את הכביש בריצה, באזור ללא מעבר חצייה. כשפוצ'קוב הבחין בו, כבר היה מאוחר מדי: הוא לא הספיק לבלום ופגע בו. האיש נפגע קשה מאוד, ונפטר מפצעיו לאחר שבועיים וחצי בבית החולים.
לכתבות נוספות בנושא:
בית משפט השלום לתעבורה התבסס בעיקר על אמדן משוער של מהירות נסיעתו של פוצ'קוב שהועמד על 45 קמ"ש. נקבע, שפוצ'קוב התרשל בכך שלא הבחין בהולך הרגל ולא בלם בזמן. הוא הורשע בגרימת מוות בנהיגה רשלנית ונגזרו עליו 6 חודשי עבודות שירות, 7 חודשי מאסר על תנאי, רשיונו נשלל ל-5 שנים והוא חויב לפצות את משפחת המנוח ב-10,000 שקל.
בערעור שהגיש הנהג לבית המשפט המחוזי בחיפה הוא ביקש לזכותו מהאישום או לכל הפחות להפחית מעונשו.
לטענתו, מהירות הנסיעה שנקבעה סותרת את ממצאי בוחן התנועה, המעידה שמהירותו הייתה נמוכה מ-35 קמ"ש. נתון זה, טען, סותר את הקביעה שהיה יכול למנוע את התאונה לו היה נוסע לאט יותר.
עוד טען המערער, כי חלק מהממצאים העובדתיים של בימה"ש סתרו את עדויות המומחים, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין מות המנוח, שהיה מבוגר וסבל ממחלות שונות.
לבסוף טען המערער, כי התנהלות המדינה הייתה רצופת מחדלים, שפגעו בהגנתו. כך למשל, אף שהמנוח היה בהכרה מלאה במשך מספר ימים לאחר התאונה, לא טרחה המדינה לגבות ממנו עדות. כמו כן, לא בוצעה בו נתיחה לאחר המוות, למרות הסכמת המשפחה.
מנגד טענה המדינה, כי אין מקום להתערב בקביעת בימ"ש השלום שבחן את כל הראיות באופן יסודי ומקיף ואף הלך לקראת המערער.
עוד טענה המדינה, כי המערער, המתגורר באזור התאונה, היה מודע לכך שאנשים נוהגים לחצות שם את הכביש אף שאין בו מעבר חציה - ולכן הוא התרשל בכך שלא נהג באזור ביתר זהירות, אף שלא נסע במהירות מופרזת. לעניין העונש, טענה המדינה, כי מדובר בעונש קל יחסית בהתחשב בכך שחיי אדם ניטלו בעקבות התאונה.
נותר ספק
סגן הנשיא ואב בית הדין השופט רון שפירא ציין, כי ביהמ"ש אכן בא לטובתו של המערער בקביעת נתונים מסוימים. עם זאת, נראה כי עקב מחדלי חקירה שפגעו בהגנת המערער, ביהמ"ש הסתמך על נתונים שהם בגדר הערכות והשערות ולא הוכחו עד הסוף ברמה מדעית-עובדתית.
השופט פסק, כי לא הוכח מעבר לספק סביר, ששינוי כלשהו בהתנהגות המערער או בנהיגתו יכול היה למנוע את התאונה, ועל כן לא ניתן לבסס הרשעה בעבירה פלילית חמורה שמשמעותה כי המערער גרם במו ידיו למותו של אדם.
משכך, לא היה צורך לדון ביתר הטענות של המערער, והוא זוכה מחמת הספק בהסכמת שופטי ההרכב הנוספים אברהם אליקים ובטינה טאובר.
*עו"ד ונוטריון אביעד רייפר עוסק בדין הפלילי ובתעבורה.
** הכותב לא ייצג בתיק. שמות באי הכח לא אוזכרו בפסק הדין.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין