המדינה הגישה נגד האיש כתב אישום כיוון שהעסיק גם הוא את אותה עובדת שהועסקה בביתו של שר הבטחון לשעבר. אלא שבית הדין לעבודה החליט לזכות אותו לאחר ששוכנע כי סבר בתום לב שמדובר בישראלית.
האיש, שחשף בשנת 2010 את פרשת העסקת העובדת הזרה והלא חוקית בביתו של שר הבטחון לשעבר, אהוד ברק, מצא עצמו מואשם גם הוא בהעסקת אותה עובדת. אף שמדובר בעבירה מנהלית, שניתן היה להסתפק בהטלת קנס בלבד, החליטה המדינה להגיש נגדו כתב אישום בכל זאת.
זקוקים לייעוץ בנושא דיני עבודה:
פנו ל - עו"ד דיני עבודה
הפרשה התגלתה לאחר שהנאשם פנה לכתבת הצבאית כרמלה מנשה וסיפר לה כי אותה עובדת, שהוא מעסיק כעובדת ניקיון, משתפת אותו ואחרים במידע רגיש על אודות שר הבטחון ובאי ביתו, באופן שעלול לשמש גורמים עוינים.
הסיפור נחשף לראשונה בגלי צה"ל ובעקבות זאת עלה החשד שמדובר בעובדת לא חוקית. ואכן, חקירה שבוצעה בידי משרד הפנים איששה את החשד.
במענה לכתב האישום שהוגש ביולי 2011, הודה הנאשם בהעסקת העובדת אך טען כי לא העלה בדעתו שאינה חוקית. ראשית, משום שהיא עבדה גם אצל שר הבטחון, שנית, משום שתקשר עמה בעברית צחה, ושלישית, משום שגם בעלה, דובר העברית, עבד בישראל ונהג להביא אותה ברכב ישראלי. לפיכך, טען הנאשם כי יש להימנע מהרשעתו, אם בשל אי-הידיעה ואם מטעמי הגנה מן הצדק.
לא העלה על דעתו
השופטת אופירה דגן-טוכרמכר הכריזה בפתח פסק הדין כי היא מזכה את הנאשם. השופטת ציינה כי בעקבות התפשטות התופעה של עובדי סיעוד שמועסקים כעובדי ניקיון ללא היתר, החליטה המדינה לגבש מדיניות מחמירה ולהגיש כתבי אישום יזומים כנגד מעסיקים, אף שככלל ניתן לקנוס את המעסיקים ולהימנע מהגשתם.
לפי השופטת, הסיבות לכך ברורות: המעבר של עובדי הסיעוד לעבודה במשק בית מעודדת אותם להשתקע בארץ ללא מעמד חוקי, ומגבירה את הצורך להכניס עובדי סיעוד נוספים, תוך פגיעה באינטרס הציבורי והעמסה על המשק הישראלי. יתרה מזו, בגלל מעמדם הנחות, פעמים רבות העובדים מנוצלים על ידי המעסיקים, המונעים מהם זכויות סוציאליות כמו ביטוח בריאות, תשלום דמי חופשה, הבראה וחגים ועוד.
ואולם, השופטת ציינה, שלא בכל פעם שנתפס אדם מעסיק עובד זר מוצדק להגיש נגדו כתב אישום.
במקרה הזה, קבעה השופטת, לא הוכח שהנאשם ידע או חשד כי מדובר בעובדת זרה. עניין זה עלול להיראות מפתיע מטעמים סטריאוטיפיים ברורים, כיוון שהעובדת – שמוצאה בפיליפינים – לא נראית 'ישראלית' לכאורה.
ואולם, בפועל, הנאשם דיבר עמה בעברית, הכיר את בעלה שדיבר גם הוא עברית שוטפת ועבד בישראל, ויתרה מזו – הוא ידע שהיא מועסקת אצל מי שהיה באותה תקופה שר הבטחון בכבודו ובעצמו – ולא העלה על דעתו כי שר הבטחון יעסיק עובדת לא חוקית.
כרמלה מנשה העידה לטובת הנאשם וסיפרה כי כשדיווח לה על מעשי העובדת היא שאלה אותו אם היא חוקית והוא ענה לה : 'ברור, היא עובדת אצל שר הבטחון', כך שאפילו היא עצמה חשבה שמדובר בעובדת חוקית.
בנסיבות אלה, נראה כי הנאשם סבר בתום לב שהעובדת היא תושבת או אזרחית ישראל, שנבדקה על ידי גורמים מוסמכים במשרד בטחון. מכאן, שיש ספק אם צריך היה לקנן בלבו החשד כי היא עובדת לא חוקית, וספק זה פועל לטובתו. הנאשם זוכה כאמור.
- ב"כ המאשימה: עו"ד ד. טוניק
- הנאשם ייצג את עצמו
* עו"ד אלכסנדר ספינרד עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין