בפברואר 2013 שלח התובע מכתב אנונימי ופוגעני כלפי מעסיקו מסניף דואר בתחנת דלק מנטה. מנהל התחנה אפשר לנציג המעסיק לצפות במצלמות האבטחה וכך נחשפה זהות התובע — שפוטר מעבודתו. השופטת פסקה שזו פגיעה בפרטיות אך התובע עצמו אינו פטור מאחריות.
התובע עבד כקניין בחברת "מודגל מתכל" במשך 35 שנים. בפברואר 2013 הוא שלח מכתב אנונימי לאשת מנכ"ל החברה, באמצעות סניף דואר המופעל בתחנת דלק מנטה בחצור הגלילית.
פגעו בפרטיותכם?
פנו לעורך דין דיני נזיקין
המכתב היה רווי השמצות כנגד המנכ"ל ובין השאר נכתב בו כי הוא "נוכל רמאי שפוגע בעובדים ללא הבחנה", שהוא "אדם מגעיל" וכי "180 עובדים מתפללים להיעלמותו מן העולם".
התובע טען כי לתדהמתו מנהל תחנת הדלק אפשר לנציג המעסיק לצפות במצלמות האבטחה וכך נחשפה זהותו. לדבריו, הדבר הוביל לפיטוריו ולפתיחת חקירה משטרתית נגדו.
התובע תבע את דואר ישראל ואת דלק מנטה כמי שהפרו את חובתן לסודיות ופגעו בפרטיותו ועתר לפיצוי בסך של 250,000 שקל על אובדן מקור פרנסה, התפרצות חרדה ודיכאון ועוגמת נפש.
דואר ישראל טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה שכן המעשים בוצעו על ידי תחנת הדלק מנטה ועל ידי עובד התחנה מבלי שהיתה לה שליטה או אחריות על המעשים.
דלק מנטה צירפה להליך את מנהל תחנת הדלק וטענה כי הוא אחראי למעשים באופן אישי שכן הוא פעל בניגוד לנהלים האוסרים חשיפת תוכן מצלמות האבטחה ללא אישור.
מנהל תחנת הדלק טען שקיבל אישור ממעסיקתו למסור את הצילומים. עוד הוא טען כי תחנת דלק היא מקום ציבורי והתובע אינו יכול לצפות לאנונימיות במתחם זה וכי התובע לקח סיכון מודע כשהחליט לשלוח את המכתב, ולכן האשמה מוטלת עליו.
הזכות לאנונימיות
השופטת אילונה אריאלי מבית משפט השלום בטבריה הבהירה כי הזכות לפרטיות היא זכות יסוד הכוללת את הזכות לאנונימיות.
לדבריה, מסירת תוכן מצלמות האבטחה מהווה הפרה של חובת הסודיות החלה על תחנת הדלק כמפעילת סניף דואר וקבעה כי מדובר בפגיעה בפרטיות.
השופטת דחתה את טענת מנהל התחנה לפיה קיבל אישור מהממונים עליו ואמרה כי אין זה סביר לנוכח העובדה שמסירת הצילומים בוצעה באותו יום שבו הגיע נציג החברה לתחנה.
כמו כן נדחתה טענת המנהל לפיה מדובר בפרסום מותר שנעשה בתום לב. לדברי השופטת, צילום הנוכחים במתחם תחנת הדלק אינו צילום אקראי אלא מכוון וטרם מסירת הצילומים המנהל ידע כי לנציג החברה "יש בעיה עם עובד שנכנס למתחם".
מכיוון שמסירת הצילומים בוצעה תוך כדי עבודת המנהל קבעה השופטת כי חלה אחריות גם על דלק מנטה – מעסיקתו. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת דואר ישראל לפיה המעשה לא בוצע כחלק מהפעלת אשנב הדואר ודחתה את התביעה כנגדה.
ואולם, השופטת הבהירה כי התובע היה צריך לצפות שמשלוח מכתב שכזה לא יעבור בשתיקה וכי תיפתח חקירה שעלולה לחשוף את זהותו ולכן ייחסה לו אשם תורם בשיעור של 50% לנזק. כמו כן, על רקע אופיו הפוגעני של המכתב סברה השופטת שיש להפחית את שיעור הפיצויים לתובע שכן "אין ליתן לאדם ליהנות מפרי חטאו".
לאור האמור העמידה השופטת את סכום הפיצוי על 20,000 שקל ונקבע כי דלק מנטה ומנהל התחנה יישאו בסכום בחלקים שווים. לתובע נפסקו הוצאות בסך 6,250 שקל ושכ"ט עו"ד של 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אברהם אמיר
- ב"כ הדואר: עו"ד מור חלד
- ב"כ דלק מנטה: עו"ד אירנה רבינוביץ
- ב"כ הצד השלישי: עו"ד עבאס אלכרים
* עורך דין אלכסנדר ספינרד עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין